חז"ל מיישבים את האריכות בתיאור מציאת השידוך ליצחק בכך שמסר חינוכי רב טמון בו. ובלשונם- "יפה שיחתם של עבדי האבות מתורתם של בנים" (ילקוט שמעוני קט). מהו המסר העיקרי הטמון בסיפור שלפנינו?

חז״ל גם מצאו דופי בהתנהלותו של העבד (כד יב, יד):

וַיֹּאמַר ה' אֱלֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם … וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי

בבבלי חולין צה: מובאים דברי רב: "כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש", וכן בבבלי תענית (ד.) "שלושה שאלו שלא כהוגן ואלו הן: אליעזר עבד אברהם … דכתיב: והיה הנערה אשר אומר אליה וגו' – יכול אפילו חגרת אפילו סומא – זימן לו הקדוש ברוך הוא רבקה".

אבל לשון הכתוב אינה תומכת בביקורת זו. הסיפור מרגש אותנו ונותן תחושה שהובלת ה' את העבד הישר אל רבקה היתה מלכתחילה. אפילו המחותנים הבינו זאת והעידו –  למרות ששם ה' לא היה שגור בפיהם – "וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר" (כד נ).

כמו כן, הרי לכל אורך הסיפור אנחנו רואים את הניגוד בין עבד אברהם לבין לבן, וכן בין רבקה למשפחתה. בין העבד הנדיב, הישר והאמין – לבין לבן רודף הבצע והחמקמק. בין רבקה התמימה והבוטחת לבין משפחתה הקרירה והספקנית. כיצד ייתכן לומר שביטחונו הגדול של העבד באלוקי אדונו אברהם – בחטא יסודו???

התנהלותו של העבד אינה מובנת מלכתחילה. העבד קיבל משימה לבחור אישה ליצחק. אל משימה שכזו צריך לפנות בכובד ראש. העבד צריך להשתכן בפונדק בעיר, להכריז על בואו וכוונתו לפני המושל, להכיר את משפחות העיר, לערוך רשימה מסודרת של בנות המקום המוכנות לנישואין, ולאחר שיכיר את כולן – לבחור מתוכן את הראויה ביותר. איזו מין שיטה זאת להגיע לבאר מחוץ לעיר ולפתוח בשיחה עם אישה אחת?

שאלה נוספת שיש לשאול היא לגבי העיתוי המוזר של תגובותיו של העבד. מדוע לא הסתפק בקיומו של הסימן שקבע? הרי גם לאחר שאמרה רבקה "גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת" (כד יט), וגם אחרי ששאבה לכל הגמלים (כד כ), עדיין – "וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם לֹא" (כד כא). אחרי שגומרים הגמלים לשתות הוא כנראה משתכנע, ושולף תכשיטים, אבל אז, רק אחרי ששומע שרבקה היא ממשפחת אברהם, פתאום הוא מחליט להשתחוות לה' ולהודות לו – למרות שזה לא היה חלק מהסימן שביקש.

על מנת להתייחס נכון לפסוקים המתארים את הסימן שביקש העבד יש לבחון את פתיחת הפרק. אברהם ציוה כך: "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" (כד ד). אברהם לא אמר דבר לגבי משפחתו. כאשר העבד מסופק האם יצליח שאישה תסכים להצטרף אליו למסע לארץ רחוקה, עונה לו אברהם בדרך שמשנה את השליחות מן הקצה אל הקצה: "ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם … הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם". אברהם למעשה הבטיח שמלאך ינחה את העבד לא רק בבחירת אישה, אלא בכזו שתסכים להתלוות אליו. אם מלאך מכוון את דרכו, כל מה שנותר לו לעשות הוא לבטוח בה', להיכנס לחרן והאישה הראשונה שתיקרה בדרכו תהיה זו המיועדת ליצחק- כפי שאכן עשה.

זה אכן מה שאברהם, המאמין הגדול בה', היה עושה. אבל מה לעשות שהעבד אינו בעל תמימות כאברהם אדונו. העבד יודע שאם יפעל בשיטה הזו – תמיד יקנן בו הספק שמא טעה ובאמת בחר אישה אקראית. הרי ייתכן שלא בחר באישה הנכונה. זו הסתנוורה מהזהב והעושר ויחד עם יצר ההרפתקנות ואולי משפחה לא אוהבת במיוחד – הסכימה לצאת למסע לארץ אחרת. לא – העבד צריך סימן – הוכחה לכך שלא טעה בבחירתו. הוא רוצה לדעת שבחר באישה שהיא ראויה לביתו של אברהם. כך גם נבין את תפילתו של העבד: "הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם" (כד יב). כלומר בנוסף למלאך שמוביל אותי במקרה, אנא הוסף חסד בכך שתספק לי סימן. כך שלדעתי, אין ניחוש במעשיו של העבד מאחר שקיבל הבטחה מיוחדת מאברהם. כמו כן, הסימן שביקש אינו בלתי קשור לענין כמו חתול שחור. אם רבקה תתנדב לשאוב מים לכל הגמלים הדבר יוכיח שהיא בעלת המידות הנכונות והיא מתאימה לבית אברהם (רש"י).

התנאי שקבע העבד לא היה מושלם. ייתכן שהנערה אמנם הציעה להשקות את כל הגמלים – אך כל זאת על מנת לדרוש בסוף שכר רב (ספורנו). זאת הסיבה לכך שהוא המשיך להמתין בסבלנות עד שהגמלים סיימו לשתות. רבקה לא ביקשה דבר, ואז החליט שקיבל את הסימן שלו. ההמתנה שלו גם מוכיחה שהוא לא דרש סתם סימן כמנחש, אלא היה זה אכן מבחן אישיות עבור רבקה. הוא מוציא את התכשיטים ומתחיל לתכנן איך הוא משכנע את רבקה להתלוות אליו.

זה לא יהיה פשוט. הוא יצטרך לשכנע את הורי הכלה שהוא אינו סוחר עבדים, ושעליהם להיפרד מילדתם ועלינו לזכור שבאותם ימים לא היו אמצעי תקשורת. למה שהורים ישלחו בחורה צעירה עם אדם עשיר ליעד במרחק של 700 ק"מ? הרי אפילו היום אסור לדבר עם זרים, ואנחנו לא גרים במקום כמו חרן לפני 4000 שנה. בעצם – זהו המבחן הגדול של "המלאך". אברהם הבטיח את המלאך כמענה בדיוק לבעיה זו שהציג העבד. העבד שואל את רבקה מי הוא אביה ואם יש אצלו מקום לינה. הוא מתכונן לתהליך ארוך.

כאן מקבל עבד אברהם את ההפתעה הגדולה. המלאך אכן טיפל בהכל. רבקה היא ממשפחת אברהם והרי הם מכירים את אדונו. מלאכת השכנוע תהיה קלה שכן אין צורך בבניית אמון – אלא רק שאלה של כן או לא (כפי שאכן קורה בהמשך). אבל יש לשים לב לכך שלדאבונו, קיבל העבד תוכחה על היותו קטן אמונה. הרי שלמפרע מתברר שהסימן שביקש היה מיותר. עצם זה שפנה לאישה אקראית ומתברר שהיא בת למשפחת אדונו – דבר הפותר את הבעיה של השכנוע – הרי אין סימן יותר ברור לכך שהוא קיבל הנחייה של מלאך שתפקידו היה לפתור בעיה זו בדיוק. זוהי ההבנה שנופלת עליו במכה והוא משתטח לפני ה' בהכנעה ומכיר בכך שאכן הונחה בדרך פלאית – "אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי" (כד כז).

כאשר מתאר העבד את שליחותו למשפחת רבקה הוא משרבב פנימה, מסיבות "פוליטיות", שאברהם שלח אותו "אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי" (כד לח). אך כעבור שני פסוקים, כאשר הוא מתאר את הבטחת אברהם שמלאך ינחה אותו (על מנת להסביר מדוע פעל בשיטת האקראיות) – הוא שוב משלב "מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי" (כד מ). הוא מוסיף לתוך ההבטחה את מובנה האמיתי כפי שהוא מבין אותה לאחר מעשה.

לאחר הבנת המעשה לעומקו אנו יכולים להעריך כמה אכן יפה שיחתם של עבדי האבות. לפנינו מסר חינוכי: לא רק שה' מכוון את קורותינו גם כאשר הכל נראה לנו כיד המקרה, ולא רק שאל לנו להיות קטני אמונה. המסר הוא שכשצריך, ואנו ראויים לכך, ה' אפילו מאיר את עינינו ומגלה לנו את נפלאות דרכיו. גילוי זה עשוי להיות דק ועדין. האם אנו קשובים מספיק? האם אנו מוכנים לקלוט את המסר העשוי לכלול תוכחה שתיפול עלינו כמקלחת של מי קרח? עבד אברהם הקשיב, קלט ואימץ את תוכחתו בענווה. זהו המסר אשר למענו האריכה התורה בתאור שיחתם של עבדי האבות.