כבר נשברו קולמוסים רבים על השאלה איך ייתכן שהתורה, שכידוע מקמצת במלים עד שלפעמים רעיון שלם נלמד מאות אחת, מאריכה כל כך וחוזרת 12 פעמים על פירוט קרבנות הנשיאים שהיו זהים לחלוטין אחד לשני. אפילו טעמי המקרא (מנגינת הקריאה בתורה) זהים.
רמב"ן מביא תרוץ ידוע שאמנם הקרבנות נראים דומים, אולם כל נשיא ונשיא החליט באופן עצמאי מה להביא וכמה – וכוונותיו היו מיוחדות לו. מעבר למיסטיות הגלומה כאן, אני חושב שתרוץ זה אינו מספק מאחר שהתורה יכולה לבטא רעיון זה בקיצור. למשל, לכתוב רק פסוק אחד שחוזר על עצמו בו נאמר שביום פלוני הקריב פלוני את קרבנו. פסוק זה שיחזור 12 פעמים יספיק כדי שנבין שכל קרבן היה שונה בכוונותיו. כמו כן הייתי מצפה לראות שינויים קלים במלים שירמזו לכוונות שונות של כל מקריב. הסיכום שמגיע בסוף מוכיח שכל הקרבנות היו זהים וניתן לסכם אותם יחדיו.
הרב הורביץ ז"ל, שהיה ר"מ שלי בישיבת נתיב מאיר, היה אומר: אל תניח הנחות ואל תקשה קושיות. לצורך שאלתנו הנחנו שהתורה מקמצת במילים. מה עם סיפור עבד אברהם שחוזר פעמיים? מה עם פירוט מלאכת המשכן לאורך 5 פרשיות תוך חזרות רבות? מה עם נאומו הארוך של משה רבינו לאורך רובו של ספר דברים הכולל חזרה על ארועים שהיו, ציווים חוזרים ונשנים לשמוע בקול ה' ותוכחה די דומה לתוכחה שבסוף ספר ויקרא? כל ספר בראשית מלא בסיפורים וניתן היה להתחיל את התורה ב-"החודש הזה לכם".
התורה היא ספר חינוך לאדם. כל ארוע שיש בו מסר לדורות נכתב בתורה. ארוע ללא מסר אינו מופיע, וייתכן שהוא רמוז בקצרה אם הוא נחוץ להבנת ההקשר של אירועים אחרים. כאשר בתורה משהו מרומז בקצרה זה לא בגלל חסכון במילים אלא בגלל שאין להרוויח מסר משמעותי מכך שהתורה תאריך בו. לעומת זאת כאשר התורה רוצה להעביר לנו מסר חשוב, אין שום סיבה לקמץ במילים.
אבל רגע, מה לגבי כל הלימודים מאות אחת או מילה אחת? רוב הלימודים האלה הם לימודים הלכתיים. לימוד ההלכה ממילה או אות זה לא בגלל שהתורה מקצרת אלא בגלל שכך לומדים הלכה מהתורה. בין 13 המידות אנו מוצאים גזירה שווה ובנין אב המתבססים על מילה בודדת. לעומת זאת התורה מאריכה ומפרטת כאשר היא מלמדת אותנו מוסר, מידות טובות ואת עקרונות האמונה בה'.
לפעמים עדיין ניתן ללמוד מוסר ומידות מאות בודדת (ראו למשל מאמר שלי לפרשת מצורע). הסיבה שניתן לקבל לפעמים מסר שלם מאות אחת זה לא בגלל שהתורה מקצרת אלא בגלל שהתורה היא מדהימה. זוהי גדולתו של הספר הזה שניתן למצוא מסרים נוספים מאחורי מילה בודדת – וזאת מעבר למסר העיקרי הנמצא בגוף הדברים.
נשאר לנו כעת למצוא מהו המסר של התורה בפירוט קרבנות הנשיאים. מסר זה חייב להיות כזה שלא ניתן היה להעביר אותו בקיצור.
התורה מלמדת אותנו איך מקבלים מתנה. מישהו השקיע מחשבה, זמן וכסף בשבילך, ויש להביע הכרת תודה. התורה מפרטת את רשימת הקרבנות ואפילו טעמי המקרא שנבחרו לקטע חזרתי זה הם מורכבים וארוכים. התורה מתענגת על טוב ליבם ונדיבותם של כל אחד ואחד מן הנשיאים ונותנת לכל אחד מהם את הכבוד המגיע לו. כך ראוי לעשות. כל קיצור דרך ברשימה זו היה גורם להחמצת המסר על חשיבותה של מידת הכרת הטוב.
ההתענגות מהמתנות החביבות היא כזאת שבסוף 12 הימים אנו מצרפים ביחד את כל המתנות וסופרים כמה יש לנו בסך הכל, כמו ילד שקיבל בחנוכה ספינר מכל דוד, ובהתלהבות הוא סופר כמה כבר יש לו באוסף.
חשיבותה של מידת הכרת הטוב שזורה בכלל ספרי התורה, החל מאדם שטוען ״האשה אשר שמת עימדי״, המשך בדור המבול ומגדל בבל וכלה בהתנהגותם של בני ישראל במדבר. גם חז״ל מדגישים מידה זו בסיפורים רבים כגון הימנעותו של משה מהכאה ביאור או בחול. לאורך הדורות ידע עם ישראל ליישם מידה זו, למשל בתפילה לשלום המלכות בגלויות שונות. קשה להבין כיצד בדורנו נעלמה מידה זו דווקא מן הקנאים לדבר ה׳ על אף יכולות מרשימות בהפעלת אירגוני חסד.
בליל מילים וכלום לא מובן. לגבי הכוונה של הקורבנות של השבטים.
ההגשה וההסבר חלשים מאוד. לצערי.
ההסבר שלכל נשיא היתה כוונה נפרדת מצוטט ע"י רמב"ן ממדרש, ואין מנהגי לפרט יותר מידי ולנמק את המדרש שגם לדעתי אינו מובן.
אם אתה מתכוון לומר שהנימוקים שלי כנגד המדרש היו חלשים – אני מוכן שתקבל את התרוץ שלי בנוסף למדרש. פשט זה לא הכל.
וברוח הדברים – תודה רבה על הארת הפסוקים!