ע"פ הרב ראובן ששון, עולם קטן יתרו תשפ"ד
יתרו התרשם מהנסים הגדולים שעשה ה' במצרים, נדהם מקריעת ים סוף, וודאי התפלא לטעום מן במדבר. אבל הפסוק שבו מבטא יתרו את גדלותו של ה' מכל שאר האלילים מפתיע אותנו:
"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם" (יח יא).
האם יתרו ראה אלים אחרים שעושים נפלאות? האם הים נקרע פעם בשבועיים, כל פעם ע"י אל אחר? האם מה שמלמד על גדלותו של ה' הוא רק התאמה קולעת בין החטא לעונשו???
מה שהיטה את הכף עבור יתרו לא היה היכולת של ה' בשידוד מערכות הטבע – אלא המוסריות שבהנהגתו. ה' דן את המצרים מידה כנגד מידה: טביעתם בים סוף כנגד "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו".
יתרו מבחין כאן בהבדל משמעותי בין שאר האלילים לבין ה'. כל האלילים הם חזקים ויכולים לשדד מערכות טבע. אליל אחד עושה סופות והאחר רעידות אדמה. האדם שמעריץ את האליל הזה מסגל לעצמו את מידותיו. גם הוא לומד להיות חזק. אבל לחוזק יש גם צדדים שליליים. החזק יכול להשתמש בכוחו לדברים רעים. כח מרוכז בידי שליט אחד גורם לעריצות ולדיקטטורה.
תכונה נוספת של האלילים היא המומחיות. אל הברק תמיד פוגע בעזרת ברק. אל כזה לא יוכל לתת עונש שהוא מידה כהגד מידה שהרי הוא תמיד יכה את הרשעים במכת ברק.
אכן, בעבודת האלילים אין מייחסים לאליל מעלה של מוסר וצדק. האדם נדרש להיכנע לפני האליל, לשרת אותו ולסגוד לו, וכך יזכה שהאליל יברך אותו – או לחילופין לא יפגע בו. אין האדם נבחן במוסריותו ואין האליל מצופה להיות מוסרי.
כאן רואה יתרו את ה' בהפגנת מלוא כוחו – אך הוא משתמש בכוחו זה על מנת להשליט צדק ויושר ולעשות את העולם טוב יותר. העונש הוא תוצאה של רשעות האדם והוא מידתי. האדם שלומד מאל זה – לומד להיות טוב ולהיטיב לאחרים.
יתרה מכך, בפעולת ה' לפי אמות מידה של צדקה ומשפט מלמד ה' שאף הוא כביכול כפוף אליהם – ולא שהם כפופים לו. לא השלטון והכח קובעים את הערכים, אלא ערכי המוסר קובעים את פעולת השליט. כך לימד אותנו גם אברהם בנסיונו למצוא אנשים זכאים שבזכותם תימנע הפיכת סדום: הצדק צריך לגבור ולהנחות את מעשי ה'.
מי שמתרשם רק מכוחו של הבורא אומר רק "אללה אכבר" ולומד בעצמו להיות אלים וכוחני. מי שמתרשם מהצדק של הבורא לומד בעצמו להיות טוב ומוסרי.