כולנו מכירים את הדיוק מהפסוק "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (כה ח) – שה' ישכון בתוכנו ולא בתוך המשכן. אבל הדיוק הזה מופיע בפרשתנו במפורש (כט מה-מו):

וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיהֶם

אבל מה המשמעות שה' שוכן בקרב בני ישראל?
אני רוצה לטעון שהמשמעות היא שה' יוליך אותנו לארץ כנען באמצעות ענן כמו עמוד הענן ביציאת מצרים.
אנסה להסביר על מה אני מבסס טענה מוזרה זו. בסוף ספר שמות, פסוקים האחרונים מתארים את גולת הכותרת, המטרה הסופית, ה-"הגעת ליעד" של סיום בניית המשכן (מ לד-לח):

וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן … כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם

הענן מכסה את אוהל מועד, ואילו כבוד ה׳ נמצא בתוך המשכן. אבל לענן הזה היה גם תפקיד חשוב במסעות (במדבר ט טו-יז):

וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר. כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה אֵשׁ לָיְלָה. וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

אותו הדבר מופיע גם בתאור המסע הראשון (במדבר י יא-יג):

וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן. וַיִּסְעוּ בָּרִאשֹׁנָה עַל פִּי ה' בְּיַד משֶׁה

ובהמשך הפרק רואים שהענן גם ליווה אותם בדרך (י לד):

וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה

אז אם נסכם, הענן מכסה את המשכן, דרכו ה' קובע מתי נצא לדרך ומתי נחנה, ובאמצעותו ה' מלווה אותנו בדרך. אבל משהו פה לא הגיוני. כולנו מכירים שהמטרה של המשכן זה שה' ישכון בתוכנו. מטרה נעלה בהחלט. איך ירדנו לליווי בלבד? ה' בכלל לא הבטיח הובלה וליווי צמוד!

הוא כן. קודם כל, כבר ביציאת מצרים רואים שעמוד הענן מייצג את נוכחות ה' (יג כא):

וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה.

ולקראת קריעת הים גם רואים שהענן הזה נקרא מלאך (יד יט):

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹקִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם

וכאשר הגיעו להר סיני, הענן עלה לראש ההר (כד טז):

וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן

שוב הענן מכסה את נוכחותו של ה׳. ובכן, ראינו את הענן מיציאת מצרים ועד להר סיני. מה התכנית לאחר מעמד הר סיני?

בפרשת משפטים, בעוד הענן נמצא על הר סיני, אך לפני שמשה עלה להר, הבטיח ה':

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי (כג כ)

אבל בצמוד לכך הגיעה אזהרה (כג כא):

הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ

ואכן עם ישראל חטא בעגל וה' אומר שעמוד הענן יכול להופיע עבור משה אך לא עבור כלל העם:

וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ … וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ … כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ. וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ (לב לד – לג ד)

אבן עזרא מפרש על המילים "כי לא אעלה בקרבך" – לא יעשו משכן, כי לא אשכון תוך בני ישראל.

לא ברור איך ילווה ענן "פרטי" את משה ולא את בני ישראל. כתגובה למצב החדש משה מבין שאם הוא מעוניין לדבר עם ה' – אז עליו לנקוט בצעד דרסטי אך מתבקש ולהוציא את האוהל שלו מחוץ למחנה בני ישראל. לא מכירים? הנה הפסוקים, ותתרשמו מההתנהגות המופתית של בני ישראל:

וּמשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְהָיָה כְּצֵאת משֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה. וְהָיָה כְּבֹא משֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם משֶׁה. וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ (לג ז-י).

אכן רואים שהענן יכול להופיע רק עבור משה. גם משה התרשם מהתנהגות העם – נראה שהעם מצטער על חטא העגל, מכיר בחטאו ומביע חרטה. בדיוק התנאים לחזרה בתשובה! שני פסוקים לאחר מכן משה מארגן את חידוש הברית וסליחה של ה' (לג יב):

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל ה' רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי

משה מסביר שלא ברור לו כיצד עמוד הענן יוביל וינחה אותו בלבד בלי העם. כך מארגן משה את עלייתו השנייה להר סיני. לאחר 13 המידות אומר משה (לד ט):

וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ ה' יֵלֶךְ נָא ה' בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ

ואז ה' סולח, ומכריז (לד י-יא):

וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ. שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.

עכשו יכול משה לדבר עם ה' בקרב בני ישראל (לד לד):

וּבְבֹא משֶׁה לִפְנֵי ה' לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה

וללא דיחוי משה מקהיל את העם ומכריז על התרומה לעשיית המשכן.

עם הכניסה לארץ עמוד הענן סיים את תפקידו. התפקיד השני, של העזרה בלחימה ניתן למלאך אחר לקראת הפלת חומות יריחו (יהושע ה יג-יד):

וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ. וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ