בפרשתנו מופיעה פרשיית קרבן התמיד, פרשייה מפורסמת בגלל שקוראים אותה בכל ראש חודש ובה תאור הפעולה היומיומית של הקרבת כבש אחד בבוקר וכבש אחד בין הערביים – אך כלול בו אזכור מוזר ולכאורה מחוץ להקשרו של הר סיני (כח ד-ח):

אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם … עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה' … וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'.

במדרש תנחומא מופיעה שאלה בפי ר' שמעון בן לקיש – וכי בהר סיני עשו עולה?!

מדוע מזכירים כאן את הר סיני?

אז מי שמחפש מוצא פסוקים דומים בפרשת תצווה שנאמרה על הר סיני לגבי שבעת ימי המילואים (שמות כט ל-מב):

שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן … וְאֵת אֵיל הַמִּלֻּאִים תִּקָּח … שִׁבְעַת יָמִים תְּמַלֵּא יָדָם … שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ … וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד. אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם … וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכָּהּ תַּעֲשֶׂה לָּהּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה'. עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם.

ומי שמחפש אצל רש"י גם מוצא:

העשויה בהר סיני – כאופן שנעשו בימי המילואים

ברצוני להוסיף לרש"י שמקצר כהרגלו. לא סתם כמותה עשו בימי המילואים. ימי המילואים היו שבעה ימים של "התנעת" העבודה במשכן. הגיוני שהתחלת סדר העבודה יכלול גם מוטיב יומיומי של הקרבת קרבן התמיד "שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד". אז כאשר מופיעים בפרשתנו פרטי הדינים של קרבן התמיד אנו מזכירים שאת הפעולה החדגונית הזאת אנחנו מקיימים באופן רציף מאז היותנו למרגלות הר סיני כאשר המצוות והמשכן היו חדשים. אני חושב שה' מראה לנו שגם אצלו יש חשיבות לחיבור ההיסטורי בין עכשו לפעם. זה לא רק אנחנו שמציינים כך וכך שנים לארועים מן העבר, וזה לא רק אנחנו שמייחסים חשיבות לפעולה שאמנם היא יומיומית, אך שורשיה במאורע מיוחד.