הביטוי "דרך ארץ" מופיע במספר מאמרי חז"ל ומעט קשה להבין מה כוונת הביטוי. ניתן לסכם שהכוונה בביטוי זה היא "דרכי העולם", כלומר אכילה ושתיה, נימוסין והליכות, פרנסה והקמת משפחה. משמעות הביטוי "דרך ארץ קדמה לתורה" היא שאין תועלת בהתבודדות האדם ללמוד תורה על פסגת הר או בלב היער. התורה נועדה לאדם שפוגש אנשים בשוק, מקים משפחה וכן – גם מתפרנס למחייתו.

במשנה (אבות א י) נאמר: "שמעיה אומר: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". בפשטות הכוונה היא שיש להעדיף להתפרנס מיגיע כפיך מאשר לתפוס משרה רבנית וליטול שכר מהקופה הציבורית.

בתקופת התורה רוב בני האדם היו חקלאים או החזיקו בעדרי צאן ובקר. אחרים היו סוחרים והחליפו סחורות בשוק. רק בודדים יכלו לעסוק במחשבה ואלו ישבו בצמוד לחצר מלוכה כזו או אחרת שתתמוך בהם מצד אחד אך תיהנה מפרי הגותם מצד שני – אם מתועלת טכנולוגית / מדעית ואם מתועלת אומנותית / בדרנית.

בפרשתנו משה מכין את העם לכך שהם ייאלצו לעזוב את תנאי שנות הנדודים במדבר ולהגיע אל החיים האמיתיים בארץ המובטחת. המצב הלכאורה אידיאלי שבו ניתן לעסוק כל היום בתורה ללא דאגה לאוכל, ביגוד ובטחון איננו המצב המועדף על פי התורה. המצב האידיאלי מתואר כמצב בו עם ישראל נמצא על אדמתו, כל אחד עוסק במשלח ידו, תוך קיום המצוות של הנהלת המדינה על פי התורה מצד אחד, ותוך קיום המצוות המוטלות על היחיד מצד שני. בספר דברים 14 הופעות של הביטוי ״משלח יד״ או ״מעשה ידך״.

מה לגבי תפקיד הלויים? אכן אין להם נחלה והם מקבלים מעשר מאת בני ישראל. הפטור מהשתתפות בכיבוש הארץ נובע מכך שאין להם נחלה לכבוש או להגן עליה. אבל בתמורה לכך יש להם תפקיד! תפקידם הראשון לשרת במשכן או במקדש. זהו שרות למען העם, המקבילה לכך היום הוא שרות לאומי ושרות צבאי. בנוסף ניתן לטעון שיש להם תפקיד ללמד את העם תורה, למרות שאני מוצא פסוקים לגבי הכהנים בלבד: וּבָאתָ אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל-הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט (יז ט). [הכהנים הלויים זה הכהנים בלבד, להבדיל מהכוונה המקורית שהיתה בכורי כלל העם]. גם בספר ויקרא נאמר לגבי הכהנים: וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כׇּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה (י יא). בנוסף נאמר בברכת משה אל שבט לוי: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ" (לג י), ושוב הסיפא של הפסוק היא רק על הכהנים. גם אם נניח שכל אחד יכול לקבל על עצמו תפקיד בדומה לכהנים או לשבט לוי, הרי הגדרת התפקיד היא קודם כל לשרת את העם. קבלת תרומות ופטור מיציאה לצבא הם התמורה בלבד.

מי שמציג כאידאל את הישיבה בבית מדרש תוך הטלת פרנסתך על האישה, על הקהילה, או על כל גורם אחר, פועל בניגוד לדרך החינוך שמופיעה בפסוקים והוא חוטא הן בדין שמים והן בדין שבין אדם לחבירו.