בתאור מעשה לוחות הברית מופיע התאור הבא. כדי שנתרשם מהתאור הוסיף לנו המדרש שהיו בכתב כל מיני ניסים, ולא אפרטם. הנה התאור (לב טו-טז):
וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ. לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקים הֵמָּה, וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקים הוּא, חָרוּת עַל הַלֻּחֹת.
התרגלנו לאותיות בפונט מסודר ובגודל קבוע. כבר כחמש מאות שנה שהדפוס מאפשר כתב קריא ומסודר. גם לפני הדפוס יכלו לכתוב בכתב נאה על נייר איכותי. אבל בזמן המקרא בקושי אך המציאו את הכתב. בספר בראשית לא תמצאו כתיבה, גם לא כאשר אברהם קנה את מערת המכפלה – פעולה שהיתה כוללת כתיבה אם היה אז הכתב ידע נפוץ.
לוחות הברית עשויות אבן. כאשר בני ישראל נכנסו לארץ הם נצטוו לקחת אבנים גדולות ולכתוב עליהן מלל רב. אין אפשרות לכתוב כל כך הרבה בחריתה ולכן חלק מהציווי הוא לכסות את האבן בסיד. האותיות נכתבו בדיו על גבי הסיד.
חריתה באבן אינה פשוטה. עם לייזר זה פשוט. גם בעזרת כרסומת ממוחשבת זה פשוט. לפני המיחשוב היו מכונות שעזרו, אבל בזמן המקרא היו רק פטיש ואיזמל, ולא קל לעבוד איתם. אני בכלל לא מדבר כאן על פונט אחיד ונאה, אלא רק על כתב שמישהו אחר יוכל לקרוא ללא עזרה מהכותב.
עכשיו ניקח את זה עוד שלב. תנסו לעבוד עם פטיש ואיזמל על פלטת אבן דקה. אם היא לא תישבר באות הראשונה, אז ודאי בשניה. אם הצלחתם למלא את כל הפלטה באותיות – קחו נשימה עמוקה, תהפכו את הפלטה ותמשיכו לעבוד על צד ב׳.
הכתב על לוחות הברית היה יפה ואחיד כאילו בוצע באמצעים של היום. נעבור על התאור:
וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ – משה בן שמונים ונעזר בשני אנשים כדי להחזיק את שתי ידיו באויר במלחמת עמלק – אבל כאן הוא לא צריך עזרה בנשיאת שני לוחות מאבן. תתרשמו שהלוחות דקות באופן כזה שבן אנוש לא יכול לחרות עליהן אותיות בלי שישברו.
לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם – יתרה מכך, לא התבצעה חריתה על לוח עבה שלאחר מכן דוקק שהרי קיים כתב בשני הצדדים.
מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים – אל תחשבו שניתן לבצע מצד אחד את הכתיבה של שני הצדדים, אלא ניכר בכתב של כל צד שהוא בוצע מאותו צד. הכתב לא עבר מצד לצד.
וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקים הֵמָּה – ניכר מאופן החיתוך והגימור של הלוחות עצמן שמקורן אינו אנושי.
וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקים הוּא – כמו כן ניכר מאופן החריתה והגימור של האותיות שאף הן אינן מעשה אנוש.
חָרוּת עַל הַלֻּחֹת – אין מדובר בשכבת דיו אלא בחריתה ממש.
אבל ההפתעה הגדולה היא שלמרות כל זאת, לא היסס משה להשליך את הלוחות ולשברם. יש כאן עקרון חשוב: הלוחות אולי מרשימות כשלעצמן, אבל לפלא הזה יש ערך רק כאשר הלוחות גם מייצגות את הברית בן ה׳ לבני ישראל (משך חכמה).
בהשלכה לסביבתנו, פלא תבל צריך להרשים אותנו פחות אם נלמד שבעשייתו נוצלו עבדים עד מות. פירמידה מרשימה פחות אם כל תכליתה קבר מתוחכם. הבניין הגבוה בעולם מרשים פחות אם בוצע לא מתוך צורך אלא רק כדי להשוויץ.
בתורה אנו לומדים שאין המטרה מקדשת את האמצעים, והקדושה של כל דבר בטלה אם הרעיון שמאחוריה התבטל. אפילו קדושת לוחות הברית.