לוח השיש עיטר בעבר את הכניסה לבית הכנסת הגדול בפדובה. הפסוק הזה מופיע בכל הלכה העוסקת בלבוש הראוי כאשר נכנסים לבית הכנסת. המקור, עמוס פרק ד:
שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים … נִשְׁבַּע ה' בְּקָדְשׁוֹ כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עֲלֵיכֶם … הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן … שִׁלַּחְתִּי בָכֶם דֶּבֶר … תִּהְיוּ כְּאוּד מֻצָּל מִשְּׂרֵפָה וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה'. לָכֵן כֹּה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יִשְׂרָאֵל עֵקֶב כִּי זֹאת אֶעֱשֶׂה לָּךְ הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל …
אמנם הפסוק קורא לתשובה, אבל זה כמו שנער מתבגר יקבע על דלת חדרו את המשפט ששמע מאמו הרבה פעמים: "חכה חכה שאבא יחזור מהעבודה בערב". איך ההורים יפרשו את השלט הזה?