כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים (כב ו-ז)
רוב הפוסקים, וביניהם חתם סופר (או"ח סימן ק) והחזון איש (יו"ד קעה) מסכימים שאין צורך להתעלל ללא צורך בציפורים אם אין לך כוונה לאכול את הביצים. זה כמו שחיטה – אין סיבה לשחוט בהמות אלא לצורך אכילה. כך עולה גם מהרמב"ם.
ניתן ללמוד זאת בפשט משני דיוקים.
דיוק ראשון: לפי ההבנה שיש ציווי להפריע לציפור גם ללא סיבה – המילים "לא תיקח האם על הבנים" מיותרות. אך מאחר שהמילים כתובות, יש תחילה לקרוא בפסוק הראשון איסור על לקיחת האם עם הבנים בלבד. הפסוק השני בא לענות על השאלה – ואם אני מעוניין בביצים לצורך אכילה?
דיוק שני: לפי ההבנה שיש כאן חיוב להפריע לציפור גם ללא סיבה – לא ברור מה עלינו לעשות עם הביצים. את הביצים לקחתי ואז מה? הדרך היחידה להבין את הפסוק היא שאני מעוניין מלכתחילה בביצים.
מדוע אסור לקחת גם את הציפור וגם את הביצים אם אני ממש רעב?
התשובה טמונה בבחירת הביטוי "האם על הבנים".
אם אתה רוצה לצוד ציפור, תטמון לה מלכודת. תנצח אותה בתחבולה. אבל כאשר אתה מנסה לקחת את הביצים – האם מוכנה למות על מנת להגן על גוזליה. לנצל את מצבה ולצוד גם אותה זה לחרוג מחוקי המשחק ההוגן. זהו ניצול לרעה של מצבה.
כמובן שאין זה משנה לציפור כיצד היא ניצודה – ההשפעה השלילית היא על הנפש שלך. הנפש שלך נפגעת מניצול החלש בנקודת תורפה שחורגת מכללי המוסר.
אני חייב לתת כאן דוגמה. משחק כדורגל. באמצע המשחק השוער מקבל התקף לב ונופל. השחקן היריב ברחבה מול שער שלפתע נעשה פנוי. הוא מקפיץ את הכדור מעל השוער ואז רוכן להגיש לו עזרה. היה גול או לא היה?