"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי ה'" (כב ב)

נסו לקרוא פסוק זה כפסוק העומד בפני עצמו ותבינו מדוע נתקשו בו המפרשים. זה נראה כאילו שאסור לכהנים לאכול מבשר הקרבנות. אך קל להבינו אם נתייחס אליו כאל הקדמה או פתיחה לפסוקים הבאים הדנים בטומאת כהנים. כלומר: על הכהנים להישמר מלאכול מהקרבנות כאשר הם טמאים כפי שיפורט להלן.

בפירוש ״אבי עזר״ על אבן עזרא (שהוסיף מלים לפסוק כדי להסבירו) מופיע כך:

ראיתי כי גם רש״י ז״ל כתב ״סרס המקרא״ וכו׳ ולא ידעתי למה יצאו מגדר הפשט … ואם יגעו בקדשים בימי טומאתם יחללו שמי המקודש – ולריק כל יגיעתם …

גם רשב״ם מסביר כך, וגם פירוש ראשון של רש״י אך אולי קשה להבין זאת מתוך דבריו.