הביטוי "דרך ארץ" מופיע במספר מאמרי חז"ל ומעט קשה להבין מה כוונת הביטוי. ניתן לסכם שהכוונה בביטוי זה היא "דרכי העולם", כלומר אכילה ושתיה, נימוסין והליכות, פרנסה והקמת משפחה. משמעות הביטוי "דרך ארץ קדמה לתורה" היא שאין תועלת בהתבודדות האדם ללמוד תורה על פסגת הר או בלב היער. התורה נועדה לאדם שפוגש אנשים בשוק, מקים משפחה וכן – גם מתפרנס למחייתו.

במשנה (אבות א י) נאמר: "שמעיה אומר: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". בפשטות הכוונה היא שאדם לעמל יולד, ויש להעדיף להתפרנס מיגיע כפיך מאשר לתפוס משרה רבנית וליטול שכר מהקופה הציבורית.

בתקופת התורה רוב בני האדם היו חקלאים או החזיקו בעדרי צאן ובקר. אחרים היו סוחרים והחליפו סחורות בשוק. רק בודדים יכלו לעסוק במחשבה ואלו ישבו בצמוד לחצר מלוכה כזו או אחרת שתתמוך בהם מצד אחד אך תיהנה מפרי הגותם מצד שני – אם מתועלת טכנולוגית / מדעית ואם מתועלת אומנותית / בדרנית.

בפרשתנו משה מכין את העם לכך שהם ייאלצו לעזוב את תנאי שנות הנדודים במדבר ולהגיע אל החיים האמיתיים בארץ המובטחת. המצב הלכאורה אידיאלי שבו ניתן לעסוק כל היום בתורה ללא דאגה לאוכל, ביגוד ובטחון איננו המצב המועדף על פי התורה. המצב האידיאלי מתואר כמצב בו עם ישראל נמצא על אדמתו, כל אחד עוסק במשלח ידו, תוך קיום המצוות של הנהלת המדינה על פי התורה מצד אחד, ותוך קיום המצוות המוטלות על היחיד מצד שני.

וּבָאתָ אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל-הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט (יז ט). במסגרת הנהלת המדינה השופטים והשוטרים אחראים לשמירה על הסדר הציבורי ואכיפת החוק על פי התורה. הכהנים עובדים במשכן או במקדש. הלויים מקבלים מספר ערים בתוך נחלתו של כל שבט ושבט ואסור להם להיות בעלי אדמה. תפקידם מרומז בברכתו של משה: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (לג י) אך אינו מופיע באופן מפורש, כנראה בגלל שתלמוד התורה וידיעת המצוות מוטלים על כל אחד מישראל לביצוע תוך כדי ניהול חייו על פי התורה, תוך שימת דגש על חינוך הילדים בדרך זו.