דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים (יב ב)

בפסוק ישנן שתי פעולות – הזרעה ולידה. רשב"ם מפרש "כי תזריע" – כי תתעבר. אבל להתעבר זה פועל סביל ואילו "תזריע" הוא פעיל, אז מדוע לא נבחר פועל סביל, למשל אשה כי תיזרע?

פועל זהה אפשר למצוא גם בבריאת הצמחים:

וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א יב)

יש כאן בהחלט דמיון להריון שכן הזרע הוא רק פוטנציאל לצמח חדש. אבל השאלה נותרת בעינה שכן בחירת פועל "פעיל" מתאים בהחלט לעשבים המצליחים להתרבות בעצמם, אף למורת רוחו של החקלאי.

אני חושב שהבחירה בתאור פעיל באה ללמד שאין לראות את האשה כסבילה אפילו בחלק הטכני שבהבאת ילדים לעולם. לאשה יש תפקיד שווה בחשיבותו לגבר בפעולות הנדרשות ובמאמץ המשותף שהפעולות אכן יישאו פרי. אין כאן המקום לפרט, אך אדם נשוי יודע מה כוונתי.

האקטיביות של האשה בולטת גם בפועל אחר המופיע רבות במקרא לציין הריון: "ותהר". פועל זה הוא מבנין "קל", כמו "ויעש" שהוא בדרך כלל לא סביל, בניגוד ל-"התעברה" או "נבעלה" שהם מבניינים סבילים. דוגמאות למקומות שבהן ברור שהפועל אינו סביל:

וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן (בראשית יט לו)

וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ (בראשית לח יח)

הערה: אמנם אונס הוא מקרה חריג ואינני מתמקד בו, אבל אפילו אונס יכול להגיע משני הכוונים, ראו מאפיינים שונים במקרים של אשת פוטיפר, מעשה תמר ובנות לוט.

ידוע שנפסק להלכה ע"פ שיטת הדרש שרק הגבר מחוייב במצוות פרו ורבו, אולם מצד הפשט אני רואה שוויון בדברים, המנוסחים לא כציווי אלא כברכת ה':

וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ (בראשית א כז-כח)