מה פירוש הביטוי "תֹהוּ וָבֹהוּ" (א ב)? על מנת לענות על כך נקדים ונשאל: הפסוק הראשון של התורה מתאר כבר את בריאת השמים והארץ, אז למה לאחר מכן מתואר התהליך שוב מן ההתחלה? לא ניתן לתרץ שהפסוק הראשון הוא אמירה כללית ולאחר מכן מגיע פירוט שכן בפסוק השני נאמר שהארץ (שנבראה בפסוק הראשון) היתה תוהו ובוהו – ומייד לאחר מכן אלקים אומר "יְהִי אוֹר". שאלה זו קשה במיוחד למי שמנסה לטעון שהביטוי "וַיְהִי אוֹר" מרמז למפץ הגדול – ולנקודה זו אין לי פתרון ואף אינני דוגל בגישה זו.

נוכל לענות על התהייה אם נשים לב שהפועל "לברוא" אינו נפוץ במיוחד בתהליך הבריאה. בפסוק הראשון נברא כל היקום "יש מאין" ולאחר מכן קיימים שלושה ימים של "הבדלה" (ליצירת השמים, הים והיבשה) ושלושה ימים של עשיה (בשמים, בים וביבשה): "וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (א ד); "וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ" (א ז); "וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים" (א י); ״יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם״ (א יד); ״יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ״ (א כ); ״תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה״ (א כד).

פעולה של בריאה חדשה נצרכה רק עוד פעמיים: בריאת החיים בהופעת בעלי החיים הראשונים, ובריאת השילוב בין גשמי לרוחני בבריאת אדם.

הביטוי "תֹהוּ וָבֹהוּ" (א ב) מבטא את המצב ההתחלתי של היקום שנברא: היקום היה שומם. לא היו שמים ולא היו בהם את השמש והירח; לא היה ים, לא יבשה ולא צמחים ובהם לא היו את כל החיות. על מנת לאכלס את העולם היה צורך ביצירת הסביבה התומכת, ורק לאחר מכן להוסיף פנימה את היצורים החיים.