וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם (ג כב)
הפסוק הזה בעייתי מהמון בחינות:
מה רע בכך שהאדם יחיה לעולם? אם האדם יאכל מעץ החיים ה' לא יוכל להמית אותו? הרי ודאי שה' ברא את האדם וביכולתו לקחת ממנו את הדעת או את החיים. מדוע הפתרון היחיד הוא לגרש את האדם מגן עדן, אי אפשר להוציא את עץ החיים מגן עדן או לגדר סביבו?
בפרשות בראשית ונח אנו לומדים כיצד ה' שינה את העולם מספר פעמים עד שהגיע למצבו המוכר לנו היום. האכילה מעץ הדעת חייבה את השינוי הראשון. הרוע בעולם שלאחר מכן הכריח את המבול וסיפור מגדל בבל מתאר את השינוי השלישי והאחרון.
מדוע הוצרכו השינויים האלה?
העולם נברא על מנת שכלל האנושות תכיר בבורא (מופיע אצל הנביאים – ישעיהו – ״והיה באחרית הימים … ונהרו אליו כל גוים״ וכן צפניה, מיכה וזכריה. רמב״ם חותם את משנה תורה – כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים (ישעיהו י"א, ט') וכן חובות הלבבות שער ראשון.
אבל אי אפשר להכריח את האדם לכך. זוהי מטרה חינוכית. תחשבו על חינוך של נער. נניח שהנער נמשך לסמים. נוכל לרתק אותו לחדרו, לקחת ממנו את אמצעי התקשורת או להצמיד אליו מלווה, אבל זה לא חינוך. אנחנו לא מסתפקים בכך שהנער לא ישיג סמים, אלא אנו רוצים שהוא לא ירצה להשיג סמים.
לפי התוכנית הראשונה אדם נמצא בגן עדן, בקשר ישיר עם בוראו. ה' מספק לאדם את צרכיו והאדם, מתוך הכרת טובה, מכיר בבוראו באופן ישיר. זהו מצב דומה לקשר בין הורה לתינוק, והמצב הזה מחזיק מעמד כל עוד התינוק שומר על תמימותו. במצב זה אין את אתגרי המוסר והבחירה שאנו מכירים בעולמנו הנוכחי. אדם אינו נדרש ״לבחור בחיים״ ע״י בחירה בטוב. אדם אוכל מעץ החיים לפי הצורך וחי לעולם. אם נמשיל זאת למשחק מחשב, אז זהו משחק מחשבה, אולי עם התקדמות משלב לשלב. במשחק זה אין מות.
אבל האדם בחר במשחק אתגרי כמו פק-מן. המות הוא חלק מהמשחק. אדם בחר לגדול, ולחיות חיים מאתגרים יותר, עם בחירה בכל רגע בין טוב לרע. הביטוי "עץ הדעת" מטעה שהרי שמו המלא בתורה הוא "עץ הדעת טוב ורע". בפרשה שלנו מופיע הביטוי ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ״. כמו בביטוי ״ידעתי הרבה צער״, לדעת במובן הזה פירושו לחוות. אכילת פרי עץ הדעת – המעבירה את האדם לראשונה לחוויה חושית וקיומית של "טוב ורע" – פוקחת את עיניו במבט ביקורתי ומלא בושה, המפקיע אותו מהקיום החייתי, הופך אותו לבן אדם ומציף את ההבנה שהוא ערום. התנסות חריפה זו משנה את העולם מקיום פאסיבי וחסר גבולות, למציאות קצובה המוגדרת על ידי אתגר, שאיפה, והידיעה הברורה של המוות. היא הופכת את החיים ממשחק פאזל הרכבה אינסופי ונטול דאגות, שבו בסוף כל שלב פשוט תקבל פאזל נוסף, למשחק פק-מן מותח שבו אתה מחויב לרוץ, לאסוף ולשרוד – עד לסוף המוחלט שהוא מהות המשחק.
אבל המצב החדש שבחר בו האדם אינו יכול להתקיים בגן עדן. בגן עדן ה' גלוי, הבחירה ברע היא ממש מתריסה, ואם עלינו לבחור "בחיים", הרי שקיומו של עץ החיים אינו מאפשר זאת. לא, לאחר שבחר האדם לדעת טוב ורע, אין מקומו עוד בגן עדן. העולם מחוץ לגן עדן, אותו אנו מכירים היטב, הוא המקום המתאים כעת. על האנושות להכיר בבורא גם כאשר הימצאותו איננה טריוויאלית: "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹקִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם" (ג ח)