אם נעיין בתפילת "על הניסים" שמוסיפים בחנוכה נראה שאין שם אזכור לנס פח השמן אלא רק לניצחון במלחמה. הבעיה היא שלמרות זאת אין מניעה בסוף הקטע להתייחס ל-"שמונת ימי חנוכה אלה". יש כאן בעיה לוגית שהרי כל הסיבה למספר ימי חנוכה הוא השמן שהספיק לשמונה ימים, לא?

בכלל, רוב הימים המיוחדים בלוח השנה מצוינים ביום אחד (פורים למשל). למה לא מספיק יום אחד לחנוכה?

רוב החגים בתורה מדגישים את המספר 7, וגם המספר 8 מופיע הרבה בתורה. האם ניתן למצוא משמעות פשוטה לחזרתם של מספרים שונים ברמת ה-"פשט"? פשט אינו יכול להתבסס על נומרולוגיה, גימטרייה, מדרש או סוד. נראה שנוכל למצוא לכל מספר כזה מקור "טבעי".

מאחר ששולחן חייב שלש רגלים כדי לעמוד, המספר שלוש מסמל יציבות וקביעות. על שלושה דברים העולם עומד, לעומת "כל התורה על רגל אחת" שהוא דבר לא יציב ולכן "ואידך זיל גמור". שלושה ימים מבטא פרק זמן שמקבע דבר מה. דרך שלושת ימים היא הפרדה נאותה. בחודש שלישי הריון תמר ניכר. שלושה ימים בחלומות שר המשקים ושר האופים. דרך שלושת ימים במדבר. מכת חושך שלושה ימים.

בגלל שיש לנו 10 אצבעות הספירה שלנו מבוססת על הבסיס העשרוני, כך שהמספר 10 מבטא בסיס של רעיון. כאשר ישנם 10 אנשים הם נקראים עדה (המרגלים ללא יהושע וכלב) – כמות אנשים מינימלית המייצגים רעיון. יש לנו את עשרת הדיברות שהם הבסיס לכל התורה. עשר המכות הם הבסיס ללמד מיהו ה' ומהו כוחו. 10 דורות עד נח היו מיועדים להיות בסיס לקיום העולם, ו-10 דורות עד אברהם היו בסיס איתן.

בגלל שיש 12 חודשים בשנה, המספר 12 מבטא רבגוניות, וזהו הבסיס ליצירת עם. לישמעאל היו 12 נשיאים, כמובן לישראל 12 שבטים.

המספר 40 מבטא שלמות של האדם בגלל 40 שבועות של יצירת הולד. לכן תקופה של 40 יום מבטאת את משך הזמן לחולל מהפך באדם, כגון משה בהר סיני, זמן לתשובת העיר נינווה וכן 40 שנה שהיו בני ישראל במדבר ונסעו 40 מסעות. 40 מלקות לתיקון האדם. 400 שנה במצרים.

מה עם המספרים 7 ו-8?

בעולמנו שלושה מימדים, אך בתורה כל מימד מוכפל: ימה וקדמה צפונה ונגבה; ויחד עם מעלה ומטה מתקבלים ששה כוונים. בבואנו להוסיף את מימד הזמן נראה שהוא יוצא דופן. האדם חופשי לנוע בכל ששת הכוונים אך בזמן יש רק כוון אחד והוא שרירותי לחלוטין וזהו השביעי. אכן השביעי בתורה תמיד קשור לזמן.

השביעי הוא אמנם חלק מהמציאות – אך נבדל ומיוחד: קדוש. ביחד עם השביעי, כל השבעה ביחד מייצגים שלמות של העולם: העולם נברא בשבעה ימים, יש בו שבעה יבשות ושבעה ימים, שבעים אומות ואפילו שבעה פלאי תבל. גם ארץ ישראל היא ארץ שבעת עממים ושבעת המינים וירושלים מוקפת שבעה הרים. המספר 7 כמייצג שלמות מופיע גם בבריתות (שבעה כבשים, שבע ברכות, מזבחות בלעם, שבע הקפות יריחו, שבע הזאות).

למספר 8 אין משמעות בפני עצמו אלא בכך שהוא 1 יותר מ-7. המספר 8 מייצג את הרוחני שמעבר למציאות הטבעית.

קדושת השביעי משתלבת ומופיעה בתוך הזמן: שבת, שמיטה, יובל, ספירת העומר וחג השבועות, שבעת ימי פסח וסוכות. ברשימה זו אנו מוצאים שבעה ימים, שבעה שבועות – ואז קפיצה לשבע שנים וגם שבע שמיטות. בולטת בהעדרה יחידת מידה בסיסית ביותר במקום טוב באמצע: השנה.

*

בפרשת אמור מובאת לראשונה הרשימה המלאה של המועדים. המבוא לרשימת המועדים מעלה תהיות אצל מפרשי המקרא (כג א-ה):

וַיְדַבֵּר ה', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה'.

רש"י שואל את השאלה המתבקשת: "מה עניין שבת אצל מועדות"?

יש מפרשים (מלא העומר) שהשבת פותחת את הרשימה שכן היא ראש לכל המועדים וכמובן התדירה שביניהן. יש המפרשים (אור החיים) שהתורה מדגישה שהשבת אינה מתבטלת אם חל בה מועד או שספירת השבוע אינה משתנה בעקבות המועדים.

אבל ישנה בעיה עקרונית בהוספת השבת לרשימת המועדים, ובטח בראשה. חז"ל מציינים (בדיונם על "החודש הזה לכם") שהדבר המייחד את המועדים בתורה הוא שבית הדין קובע את זמניהם על ידי קידוש החודש. למעשה הסבר הביטוי 'מקרא קודש' מופיע בפסוקים שהובאו לעיל: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" – 'מקראי קודש' הם הימים שאנחנו הם הקוראים להם 'קודש' (רשב"ם). זאת, בניגוד מוחלט לשבת אשר זמנה נקבע מראש והוא אינו תלוי בבית דין (מלבי"ם על לה ב). הביטוי 'מקרא קודש' מופיע 18 פעמים בתורה, תמיד בהקשר ברור למועדים – מדוע כאן יש ערבוב של הביטוי עם השבת? איזה מין יום הוא זה שנקרא "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ"? האם קיים יום שהוא גם חג וגם שבת שבתון?

הסבר מפתיע מופיע ב-"שם משמעון" בשם הגר"א. הסברו של הגאון מוילנה מובא כחידוד אך הוא לדעתי הפשט.

ברשימת המועדים שלפנינו נוכל לספור שבעה 'מקראי קודש' שיש בהם איסור מלאכה: ראשון ושביעי של פסח, סוכות ושמיני עצרת, שבועות, ראש השנה (יום אחד בתורה) ויום הכיפורים. בכל המועדים האלה לא נאסרה המלאכה לחלוטין, אלא הותרה בהם מלאכת אוכל נפש. יוצא מכלל זה הוא יום הכיפורים שהוא גם מועד וגם אסור במלאכת אוכל נפש, והוא היום המיוחד שנקרא גם "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן" וגם "מִקְרָא-קֹדֶשׁ" (כג כז-לב). נמצא, שרק בששה ימים מתוך השבעה, מותרת מלאכת אוכל נפש.

אם כן, הפתיחה אינה מדברת בכלל על שבת אלא דוקא על המועדים עצמם. התורה פותחת את רשימת המועדים במבט כללי על רשימה זו עצמה: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" – ששה ימים ברשימת המועדים מותרים במלאכה אוכל נפש, אך "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ" – ביום השביעי של המועדים, שהוא יום הכיפורים, אסור לעשות מלאכה אפילו לצורך אוכל נפש, שכן הוא שבת שבתון. הנה קיבלנו כדרך אגב הסבר "פשט" לשאלה מדוע נפתח תיאור יום הכיפורים במילה "אך" (כג כז). בנוסף בידינו תשובה לשאלה נוספת שהעסיקה את המפרשים – האם בחגים ירד מן? מקריאתנו המחודשת יוצא שבחגים לא שבת המן, מלבד יום הכיפורים שבו הוא כן שבת.

*

הרשימה נותנת לנו את כל החגים. איזו תוספת מידע מתקבלת מפסוקי הפתיחה? פסוקי הפתיחה מחדשים שגם במעגל השנה, יחידת המידה שהיתה חסרה לנו, ישנם בדיוק שבעה ימים הנקראים 'מקרא קודש', ובתוכם השביעי הוא מקודש – זהו יום הכיפורים. יש לציין בנוסף שארבעה מתוך שבעת הימים המדוברים, וביניהם יום הכיפורים עצמו מתקיימים בתוך החודש השביעי, כך שהחודש השביעי קיבל מעלת קדושה כפולה ומכופלת.

אך השתלבות המספר 7 בליבה של יחידת הזמן הבסיסית והמרכזית – השנה – שונה ויוצאת דופן. יום השבת, שנת השמיטה והיובל יגיעו בזמן מוגדר מראש. לא כן המועדים, 'מקראי הקודש', המקבלים את שמם מכך שהם נקבעים על ידי בית הדין. מכאן שגם לאדם יכולת להשפיע על העולם הרוחני. קידוש החודש על ידי בית הדין קובע מתי יישב ה' וידון את העולם. מקל וחומר אפשר ללמוד שלא הכל נגזר מראש וגורלו של האדם תלוי בבחירתו בטוב.

אנו לומדים כאן שיעור חשוב על המושג 'קדושה'. הקדושה היא חלק מהעולם שלנו. בפרשת קדושים אנו לומדים שהאדם הקדוש מקיים משפט צדק, עושה עסקיו ביושר, אוהב את הגר, מכבד את הוריו ואת הזקנים, אינו נוקם ואינו נוטר. שימו לב שאין דרישה מן האדם השואף לקדושה לצום משבת לשבת, להתנזר מחברת בני אדם ולהתבודד ביערות, לטבול בקרח ואף לא להדיר שינה מעיניו בלימוד תורה. הקדושה נמצאת כאן בעולם הזה, בתוך העולם הזה וכחלק ממנו. למרות קדושתו, השביעי הוא עדיין חלק מהעולם, חלק מהטבע. אין צורך להתנתק ולהתנזר מטבע העולם על מנת להיקרא קדוש. משמעות הקדושה היא לחיות בעולם הטבע בדרך הנכונה. אם עזבת את הטבע אז לא תיתכן קדושה. אם נמשיך מעבר לשביעי – אל השמיני – נגיע אל מה שנמצא מעבר לעולם הטבעי: הרוחני.

כאן אנו מגיעים לימי החנוכה. חז"ל לא באו לקלקל את השלמות של 7 ימי שבתון בשנה (גם לא בפורים) ואפילו כאשר הוסיפו יום בראש השנה הם קבעו שזהו "יומא אריכתא".

בחנוכה בא לידי ביטוי המספר 8 במקום המספר 7. אנו פוגשים אותו לראשונה בפרשת שמיני. לאחר שבעת ימי המילואים בהם כבר עשו פעולות רבות במשכן וכבוד ה' כבר מילא את המשכן, מגיע היום השמיני. ביום זה ירדה אש מן השמים ונראה כבוד ה' לבני ישראל. מיד לאחר מכן מתחיל רצף של הלכות רבות עד לפרשת אמור הקשורות למשכן שכולם סובבים סביב הקדושה (המספר 7) וסביב המספר שמונה שהוא מעבר לקדושה זו. היום השמיני מציין את שיאם של תהליכים רוחניים רבים:

• ברית מילה ביום השמיני (פרשת תזריע) אז נכנס אדם לברית רוחנית עם ה'.
• סיום טהרתם של מצורע, זב וזבה ביום השמיני (פרשות תזריע ומצורע). יש לציין שטהרת טמא מת ונדה היא תוך שבעה ימים. רק המחלות האלה הן רוחניות ודורשות פעולות מיוחדות ביום השמיני.
• מוכנותה של בהמה לקרבן (פרשת אמור) הוא החל מהיום השמיני לחייה בדומה למוכנות האדם לברית המילה.
• במעגל השנה שבעה ימי שבתון "מקרא קודש". האחרון שבהם הוא היום השמיני של סוכות – שמיני עצרת.

לסיכום, כדי להגיע אל הרוחני עלינו להמתין בסבלנות עד שיעברו שבעה ימים ולהגיע לקדושה, ורק אז להסתכל מעבר לעולם שלנו – מעבר לשביעי – אל השמיני. כלומר, על מנת לקבל את העולם הרוחני חייבים להפנים שהוא נמצא לא רק מעבר לעולם הזה, אלא הוא דורש את השלימות של העולם הזה. הקדושה קודמת והיא תנאי לרוחני. במקרה זה אין המטרה מקדשת את האמצעים. גילוי כבוד ה' אפשרי רק במשכן הכולל את כל המרכיבים כאשר קדושתו וקדושת העם נשמרת בקפידה.

כל הנושאים הרוחניים רוכזו ביחד בספר ויקרא על מנת לבטא את הרעיון שהנושאים הרוחניים כולם קשורים אחד בשני ותלויים אחד בשני. אם אין קדושה וקיום מצוות אז אין רוחניות. בשונה מעולמנו המחולק לחלקים (שבעה) – הרוחני הוא אחד.

תיאור ימי החנוכה נמצא בסידור לצד תיאור ימי הפורים וניתן לראות הבדל משמעותי ביניהם. בעוד בפורים "המן הרשע ביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים", הרי שבחנוכה "עמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". המלחמה היתה רוחנית ואת זאת לא ניתן לבטא ביום אחד שהרי הרוחני מגיע רק כיום שמיני לאחר שבעה ימים.

הבנה זו גם מאפשרת לענות על השאלה המפורסמת ביותר הקשורה לחג החנוכה והיא – מדוע חנוכה מצויין במשך שמונה ימים, הרי בכד השמן שנמצא היה די שמן ליום אחד – כך שהנס היה רק למשך שבעה ימים?

ידועים תירוצים רבים לשאלה זו, למשל שעצם הנס של מציאת הכד מצדיק את היום הראשון.

תשובה מפתיעה שמתאימה להבנתנו המחודשת ראיתי בעלון "שבתון" מקץ תשע"ט שכתב מרדכי גרנביץ. נפתח בסיפור מפורסם המובא בבבלי תענית כ"ה. בתרגום לעברית:

פעם אחת, בערב שבת בין השמשות, ראה רבי חנינא בן דוסא את בתו שהיא עצובה. אמר לה: בתי, מדוע את עצובה? אמרה לו: כלי של חומץ התחלף לי בכלי של שמן, והדלקתי ממנו נרות שבת. אמר לה: בתי ממה את חוששת, מי שאמר לשמן שידלק – יאמר לחומץ שידלק. לבסוף דלק הנר לאורך כל השבת עד שהדליקו ממנו את נר ההבדלה.

הבעירה של השמן ביום הראשון – פעולה טבעית ללא כל נס – גם היא מתרחשת רק בגלל שכך ה' אמר. בחג החנוכה אנו לא רק מציינים את הנס העל-טבעי. תנאי מקדים לעל-טבעי הוא הטבעי. המכבים לא הביסו את היוונים במכות שהגיעו מאת ה', אלא הם נלחמו וה' עזר להם. כך גם נס הדלקת המנורה לא היה ששמו חומץ במנורה והיא דלקה, אלא שהשתדלו לשים שמן ונעשה נס והשמן המשיך לדלוק. לפני שניתן לחגוג את העל טבעי יש לציין את הטבעי ולכן חנוכה הוא בן שמונה ימים.

*

לשם השעשוע נראה כיצד המספר שמונה רמוז בכל מה שקשור לחנוכה:

המוטיב המרכזי, שמן נשמע כמו שמונה וכך גם חשמונאים שם יש תוספת האות ח' = 8.

פח השמן כאשר פ=80, ח=8 ושוב שמן. חנוכה וחנוכיה מתחילות באות ח.

כיצד הסביבון מתקשר לחג? לסביבון שישה צדדים (כולל הידית למעלה והרגל למטה – שניהם חשובים למבנהו הבסיסי). מאחר שיש לו רק רגל אחת אין לו שום סיכוי ליציבות. כל זאת ללא המימד השביעי, מימד הזמן, שהרי אם הסביבון מסתובב ומקבל שינוי בזמן אז הוא יציב. אבל כדי לקבל את היציבות חייבים מימד נוסף, שמיני: הכח החיצוני שבא מלמעלה (הידית) ומתחיל את הסיבוב הנמשל לרוחניות שמקורה עליון (הכח העליון שמסובב הכל).