בפרשתנו בני ישראל יוצאים לדרך לאחר חנייה ארוכה של כמעט שנה למרגלות הר סיני. משה רבינו פונה אל דמות מסתורית בבקשה שתתלווה אל עם ישראל בנדודיו במדבר (י כט-לב):
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ. וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם. וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ
המילה האחרונה כאן היא של משה כך שהגיוני שחובב השתכנע. הוכחה לכך נמצאת בספר שופטים שם אנו פוגשים את צאצאיו של חותן משה שאף נחלקו למשפחות: "וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ" (ד יא) וכן "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם" (א טז).
אבל מהפסוקים בפרשתנו לא ברור מי הוא חותן משה – חובב או רעואל? כל אחד יודע שבכלל יתרו היה חותן משה, ויתרו הרי חזר למדין (שמות יח כז). בפסוקים שציטטתי מספר שופטים רואים שחובב הוא חותן משה, אבל גם קין היה חותן משה. מה הולך כאן?
רש"י מפרש על פי חז"ל (בשמות ד יח): "ושבעה שמות היו לו: רעואל, יתר, יתרו, קיני, חובב, חבר, פוטיאל".
בנסותי לפרש פשט אני נוטה להפריד בין שמות שונים ולא לייחס לאדם אחד מספר שמות אלא אם כן הדבר כתוב במפורש כגון יעקב ששונה שמו לישראל. הרי בפסוק שלפנינו חובב הוא בנו של רעואל אז איך ייתכן ששניהם אותו האדם?
אבל מעללי יתרו ממש מקשים על השיטה שלי. בהתחלה ברור לגמרי שרעואל הוא אביה של ציפורה (שמות ב טז-כא):
וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת … וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם. וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן. וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה
אבל ממש מספר פסוקים לאחר מכן (ג א) "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן"
כאן (י כט) רש"י סותר את פירושו שראינו קודם ואומר: "ומה תלמוד לומר (שמות ב, יח) "ותבאנה אל רעואל אביהן"? מלמד שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא". אבל עדיין הן רעואל, הן יתרו והן חובב נקראים בתואר "חותן משה" ואז חובב הוא אבי עצמו ונותרנו בפלונטר.
אבן עזרא כאן מפרש בדרך לוגית: ראינו שציפורה היא בת של רעואל. גם רואים כאן שחובב הוא בן של רעואל. אז חובב הוא אח של ציפורה. הגיוני גם שחובב הוא יתרו (לא ברור לי למה). ואם תשאל הרי יתרו נקרא חותן משה? אז תראה שבשופטים גם חובב נקרא חותן משה (הפסוק שהבאתי בראש המאמר) – וכאן מגיע אבן עזרא למסקנתו החדשנית והיא שגם גיס נקרא חותן.
גם פירוש זה אינו מסתדר שהרי ראינו שרעואל התחלף ליתרו תוך מספר פסוקים, ואינו מתאים לשיטתי שאין שמות כפולים כלל.
ברצוני ללכת צעד אחד רחוק יותר מאבן עזרא ולהציע שכל אדם ממשפחת ציפורה יכול להיקרא חותן משה. בלשון המקרא 'התחתן' פירושו 'התקשר עם משפחה אחרת בקשרי נישואים' כפי שניתן לראות בבראשית (לד ח-ט): "וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם". גם במלכים א (ג א)" "וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה". קשר הנישואים הוא בין החתן למשפחת הכלה וכל אחד ממשפחת הכלה יכול להיקרא "חותן".
בספר שמות רעואל הוא אבי ציפורה והוא כהן מדין. אך מייד לאחר מכן מגיע הפסוק "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקִים מִן הָעֲבֹדָה" (ב כג). מסתבר שבימים הרבים ההם גם נפטר כהן מדין, ותפקיד 'כהן מדין' עבר לבנו יתרו – אח של ציפורה. חובב הוא בן נוסף של רעואל. כאן המקום לציין שבשום מקום לא מתואר אף אחד כאביה של ציפורה מלבד רעואל. כאשר יתרו מביא את ציפורה אל משה למדבר ציפורה נקראת שלוש פעמים אשתו של משה אך אף לא פעם אחת בת של יתרו כפי שהיה מתבקש אילו יתרו היה אביה (שמות יח ב-ו):
וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ … וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹקִים. וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ
מדוע לא נקראים יתרו וחובב "אחי ציפורה"? אולי לא היו אחים מאותה אם. כמו כן, היותם חותני משה (כלומר מהמשפחה עימה התחתן משה) היא מעלה גדולה יותר.
בני ישראל חנו כמעט שנה בהר סיני שהיה ממש קרוב למדין שהרי שם רעה משה את צאן יתרו. מן הסתם היו בני המשפחה מגיעים לביקורים סדירים לטעום קצת מן אצל דודה ציפי ולהתרשם מתהליך בניית המשכן. כנראה חובב האח הנוסף הצטרף ליתרו. יתרו חזר למדין, אך בפרשתנו חובב ממשיך עם בני ישראל. אחד מבניו של חובב נקרא קין, ואחד מבני משפחת הקיני נקרא חבר. כך אפילו קין יכול להיקרא חותן משה כפי שמופיע בפסוק שהובא לעיל משופטים – "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה". כאשר בני ישראל משמידים את המדינים אין מדובר במשפחתה של ציפורה היושבת באזור הר סיני בדרום אלא במדינים הצפוניים שהם שכנים של המואבים.
כאשר אני מנסה לדלות מה אנו לומדים ממשפחתה של ציפורה, העניינים קצת מבלבלים. מצד אחד יש כאן ביקורת על עם ישראל שיתרו היה הראשון שברך את ה' על מבצע יציאת מצרים ואף הקריב קרבנות כדי לציין זאת. מצד שני יתרו בעצמו חזר לארצו ולא מצא לנכון לדבוק בעם סגולה. גם חובב נשאר רק לאחר שמשה ממש התחנן. מסתבר שיצר הרע של עבודה זרה היה חזק מאוד באותם ימים ועל כן יש להתייחס בכבוד רב לדור המדבר שהלך אחרי ה' במדבר בארץ לא זרועה – גם אם היו מעידות, תלונות וקשיים בדרך.