כולם יודעים שפסח זה אומר שה' דילג על בתינו. אני רוצה לערער על הבנה זו.

הפסוק שממנו ניתן ללמוד באופן הישיר ביותר על משמעות המילה מופיע בישעיהו (לא ה):

כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט

מההקבלה בפסוק רואים שלפסוח זה להגן ולשמור, וכך גם ניתן להבין מהפסוק (שמות יב כג):

וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף

כאשר ישנן מילים דומות בהוראתן, עדיין קיים הבדל בין מילה אחת לרעותה. המילה לפסוח פירושה לשמור מתוך רחמנות כאם המשגיחה על גוזליה. לכן אונקלוס מתרגם שה' חס כלומר שמר ברחמנות על הפתח. אפשר גם לדייק שלשון דילוג שייכת יותר על הבית או על האנשים שבו – ולא על פתח הבית. אז רואים בפסוק שה' שומר על הפתח וכך המשחית לא בא אל תוך הבית.

המקור לדילוג הוא כצפוי במדרש. אבל גם משם נלמד שהמובן הראשוני של לפסוח הוא לשמור (מכילתא בא פרשה ז):

וראיתי את הדם. היה ר’ ישמעאל אומר והלא הכל גלוי לפניו, שנאמר (שני פסוקים) … ומה ת”ל וראיתי את הדם? אלא בשכר מצוה שאתם עושים אני נגלה וחס עליכם, שנאמר: ופסחתי עליכם, אין פסיחה אלא חייס, שנאמר: כצפרים עפות כן יגן ה’ צבאות על ירושלם גנון והציל פסוח והמליט (ישע’ לא ה). ופסחתי עליכם. ר’ יאשיה אומר אל תקרי ופסחתי אלא ופסעתי שהקב”ה מדלג על בתי בני ישראל במצרים. שנאמר: קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים (שה”ש ב ח).

מדברי ר' ישמעאל רואים בדיוק כפי שהסברתי לעיל. לעומת זאת, דברי ר' יאשיה מגיעים כמדרש וההוכחה היא שהוא משתמש בהחלפת אותיות כדי להגיע לדרש שלו. אילו היה הפירוש המילולי של פסח לדלג, מה הצורך בדרישה "אל תקרי"? ניתן למצוא מדרשי אותיות דומים ואין מדובר בשיעור בלשון, למשל ״אל תקרי בניך אלא בונייך״ (סוף בבלי ברכות ועוד) וברור לנו שאין הכוונה להסבר מילולי. בנוסף ייתכן שר׳ יאשיה בכלל לא התכוון להבנה שלנו. בפסוק שהוא מביא הדילוג הוא חיובי. ה׳ מדלג על בתי ישראל מתוך חביבותם כמו הדוד שקולו מדלג על ההרים. הרי קול דודי לא משמיד את הארץ ואז מדלג על ההרים ומשאיר אותם במקומם. הפעולה שקול הדוד עושה היא הדילוג עצמו.

עכשיו אפשר קצת להעמיק בכמה קושיות שניתן לשאול מפסוקים שונים.

וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם ה' הָאֱלֹקים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו (מלכים א יח כא)

את הפסוק הזה ניתן להסביר לפי שתי הגישות. סעיפים יכולים להיות ענפים או מחשבות. לפי דעתי אליהו קובל על כך שהעם שומר על שתי אמונות בו זמנית וזו סתירה מאחר שכל שיטה טוענת לבלעדיות.

וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה (שם פסוק כו)

המילים האחרונות אינן מובנות לשתי הגישות. לא ברור מדוע חשוב לציין שנביאי הבעל דילגו או שמרו על המזבח של אליהו. אני קורא כעבור 4 פסוקים (פסוק ל): "וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח ה' הֶהָרוּס" ומסיק שבפסוק הבעייתי הרסו נביאי הבעל את המזבח שעשה אליהו. לפי דילוג לא ניתן להסביר שכן דילוג יאמר שהם דילגו מעל המזבח כדי להיזהר לא להרוס אותו. הסבר לפי שיטתי הוא שהניקוד השונה מבטא מעבר מבניין קל לבניין פיעל ומתקבל היפוך משמעות, כמו פעלים רבים: חטא ולחטא, השריש ולשרש, סקל וסיקל, דשן ודישון המזבח, פקק ופיקק, סעיף וסיעף (לקצץ ענפים). המובן של "לשמור" מתהפך והופך ל-"להרוס".

הסבר זה גם מסביר את המילה פִּסֵּחַ. לפי שיטת הדילוגים חייבים לומר שהפיסח שאינו יכול לדלג, נקרא כך בלשון שגיא נהור. הפיסח כביכול מדלג ומקפץ בקלות. אבל לא מצאנו לשון שגיא נהור בנכויות אחרות. אילם וחרש מלשון שקט. עוור שעיניו מכוסות כבכיסוי עור. כך גם בעלי מומים אחרים בתורה. לפי שיטתי הבניין הוא שוב פיעל ויש כאן היפוך. פיסח פירושו שבור או הרוס.

“אָז [ביום ישועת ה’] יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם” (ישעיהו לה ו). יש הרואים כאן הוכחה לכך שפסח פירושו דילג, ואולם אם נעיין בהקשר נלמד בדיוק את ההפך: ביום ישועת ה' העוור יראה, האילם יזמר – והפיסח – ידלג כאיל. מכאן שהמילה פסח היא ההיפך מדילוג. בנוסף, אילו משמעות פסח היה לדלג, אז היה מתבקש לעשות פה משחק מילים ולכתוב שהפיסח יפסח כאיל, וישעיהו ידוע במשחקי המלים שלו.

יש המקשים מפירוש רש״י (שמות יב יג). רש״י מנסה לשלב בין הפשט – חמלתי, לבין הדרש – דילגתי – ולפחות אני – התבלבלתי. קיראו את דבריו ותראו שגם אם נבין שהוא אוהב את הדילוג – עדיין לא נמצא בדבריו את הפירוש ״המקובל״ שה׳ דילג על בתי בני ישראל במסע ההשמדה, אלא שה׳ דילג בין בתי ישראל לבתי המצרים במהלך הגנה מורכב:

ופסחתי. וחמלתי. ודומה לו (ישעיה לא ה) פסח והמליט. ואני אומר כל פסיחה לשון דילוג וקפיצה. ופסחתי מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים שהיו שרוים זה בתוך זה, וכן (מלכים א׳ יח כא) פסחים על שתי הסעפים. וכן כל הפסחים הולכים כקופצים, וכן (ישעיה לא ה) פסח והמליט, מדלגו וממלטו מבין המומתים.

לסיכום דעת רש״י, הפירוש העיקרי הוא לחוס ולשמור, ואז כדי שזה יסתדר עם פסוקים אחרים (ואולי תוך השראה מהמדרש) הוא מאלץ ומוסיף שמדובר בהגנה על ידי דילוג וקפיצה.

לסיום – יש גם מסר. פסח הוא חג השמירה (שמירה אקטיבית בשונה מחג סוכות המבטא שמירה פאסיבית. שמירה בשדה הקרב לעומת שמירה בממ״ד). פרק יב הוא הפרק שמציג לנו במפורט את חג הפסח. המילה פסח מופיעה בו כצפוי מספר רב של פעמים: 8 פעמים. אבל גם שמירה מופיעה 7 פעמים: והיה לכם למשמרת, ושמרתם את המצות, ושמרתם את היום הזה, ושמרתם את הדבר הזה, ושמרתם את העבודה הזאת, ליל שימורים הוא, שימורים לכל בני ישראל. בהמשך גם נצווה לשמור את חודש האביב. כפי שה׳ פסח עלינו, כך אנו מצווים לשמור ולזכור ולהכיר טובה.

לעומת זאת, לא מצאתי שום רעיון של דילוג בכל הקשור לחג. לא ניצטווינו לדלג עם המצות, לדלג עם קרבן הפסח או לדלג על יום מימי החג. כשיש משהו בלי רעיון מאחוריו זה אומר דורשני…