ישעיה מט יז

ההבנה המקובלת של פסוק זה היא לדעתי שגויה ולרוע המזל הפכה לביטוי די נפוץ שמשמעותו שהמקור לצרותינו מגיע מבפנים. מה שנקרא מלחמות יהודים נגד יהודים. ההבנה המקובלת מופיעה בפירוש מצודת דוד (מלפני כ-300 שנה).

הבעיה בהבנה זו היא שפסוק זה מופיע בתוך נבואת נחמה עם פסוקים חיוביים (ישעיה מט יד-יט):

וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַה' שְׁכֵחָנִי. הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד. מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה. כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ

המשמעות הפשוטה של הפסוק היא ש-ה' מדבר אל ירושלים (היא ציון) ואומר לה: בניך שיצאו לגלות ימהרו לחזור אליך (רש"י), ואילו הזרים שהרסו והחריבו אותך יצאו ממך וילכו להם. משמעות זו חוזרת שנית בפסוקים הבאים: כולם נקבצו באו לך ; רחקו מבלעיך. הפסוק מדבר רק טוב, בלשון פשוטה וישירה.

אבל כבר מדרש תנחומא שהוא מוקדם בהרבה ממצודת דוד מבין את הפסוק באופן שלילי (תחילת פקודי):

וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם מְכֻוֶּנֶת לְמַעְלָה כְּמוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה. מֵרֹב אַהֲבָתָהּ שֶׁל מַטָּה, עָשָׂה אַחֶרֶת לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ, חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד. וְעַל מֶה חָרְבָה. אֶלָּא כִּי מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ, עַל זֶה חָרְבָה. וְכֵן אָמַר דָּוִד, יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו כְּלוֹמַר, כְּעִיר שֶׁבָּנָה יָהּ.

יש לשים לב שהמדרש מסביר שני פסוקים סמוכים. את הפסוק השני הוא מסביר דרך אגב שהרי המדרש בכלל מנסה להביא ראיות שקיימת ירושלים של מעלה. המדרש לא טורח להסביר כיצד הוא הופך את הפסוק מטוב לרע, כפי שאינו מסביר בפסוק שמביא לאחר מכן מדוע יש לחלק את המילה "בנויה" לשתי מילים. מן המדרש קשה להבין על מה בדיוק חרבה ירושלים. כלומר, ציטוט הפסוק מגיע ללא הסבר.

גם אם נניח שאין במדרש טעות ברור שאין כאן נסיון להסביר לנו את פשט הפסוקים. גם הבנת המדרש של הפסוק הראשון אינה מופיעה אצל רש"י, מצודות או מלבי"ם. רש"י מפרש: כאילו את חקוקה על כפי לראותך ולזכרך תמיד.

לסיכום, קיבלנו מטבע לשון נחמד, רק חבל שהוא מבוסס על פסוק שסולף והוצא מהקשרו.