שלושה פסוקים בפרשה עוסקים באוב ובידעוני – ובכל פעם העונש גדל והולך:

1. אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים אַל תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם (יט לא)
2. וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים לִזְנֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ (כ ו)
3. וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם (כ כז)

על מנת להבין מה הולך פה, צריך לשים לב שהפרשה שלנו מחולקת לשני חלקים. לכל חלק מוקדש פרק. לא ניתן לתאר את ההבדל ביניהם בפשטות (למשל מצוות עשה לעומת לא-תעשה, או בין אדם למקום ובין אדם לחבירו), אך מי שקורא עם תשומת לב מבחין בשינוי באוירה.

בפרק כ החטאים הם חמורים יותר, חלקם ברשות הרבים או נוגעים לציבור, והעונש הוא על ידי עונש של בית דין. בפרק יט החטאים עדינים יותר, לפעמים קשים להגדרה – ועל כן העונש הוא עונש בידי שמיים. אני שוב מדגיש שהחלוקה היא לא חדה כמו שהצגתי. נדגים ע"י מספר דוגמאות, וכל אחד מוזמן להתרשם בזמן קריאת התורה:

פרק יט:

קְדשִׁים תִּהְיוּ … אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ … אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם … וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם … לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ … לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ … לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל … לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט … לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ … לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ … לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר … שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם … וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ … וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם … מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם … מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק … וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם

פרק כ':

אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן … וִהְיִיתֶם קְדשִׁים … וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי … אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת … מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת … מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם … תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ … זִמָּה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן … מוֹת יוּמָת … וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה … וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם … עֲרִירִים יָמֻתוּ … וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ … הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים … וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם … וִהְיִיתֶם לִי קְדשִׁים … וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים

אני מקווה שהעברתי היטב את ההבדל באוירה בין הפרקים.

עתה נחזור לפסוקים העוסקים באוב ובידעוני.

הפסוק הראשון הוא מפרק יט. הוא עוסק במי שפונה באופן פרטי לאוב וידעוני כפי שפונים היום לקוראת בכף היד.

הפסוק השני הוא מפרק כ. הפסוקים שסביבו עוסקים במיסוד של עבודה זרה – הנותן מזרעו למולך ואחרים הזונים אחריו לזנות אחרי המולך. גם בפסוק שלנו מדובר על לזנות אחרי האוב והידעוני וכאן הכוונה לאדם שהוא חלק מקבוצה שנוהים אחרי אלו בתור עבודה זרה.

הפסוק השלישי חותם את פרק כ. סיום הפרק עוסק בהבדלה של עם ישראל מהתועבות שעשו הגויים אותם הוריש ה' מפנינו. בפסוק זה אין מדובר בפונה אל בעל האוב אלא "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי" – כלומר אדם מישראל שלומד מן הגויים את מלאכת העבודה הזרה, ואז סוחף אחריו אחרים לעבודה הזרה ובפועל מקרב את עם ישראל אל תועבות הגויים ומחטיא את הרבים. אם נחזור לדוגמה של הקוראת בכף היד – כאן מדובר באדם מישראל שמתחיל לקרוא בכף היד עבור אחרים. ברור שהעונש כאן הוא החמור ביותר.

אנו רואים לסיכום שלוש דרגות בחטא – החוטא בינו לבוראו, החוטא ביחד עם אחרים, והמחטיא את הרבים.