למספר בני ישראל

זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ … ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר (לב ז-יב)

פסוקים אלה הם הקדמה אודות דאגת ה' לנו ובפסוקים אלה אנו רואים שלכל עם יש אל משלו, והיתה מעין הגרלה של נחלות ובנחלתו של ה' נפל עם ישראל. כפי שאמר משה: "וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה" (ט כט).

הביטוי שקשה להבין כאן הוא "יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". אם נספור את צאצאי נח נראה שישנם שבעים אומות, אולם מה הקשר למספר בני ישראל? גם אם הכוונה למספר בני ישראל כאשר ירדו למצרים הרי שלא ברור מדוע לקשר בין הדברים. קשה לומר שאם במקרה המספר שבעים מופיע בשני מקומות אז בשירה ייקשרו שני הדברים סתם כך יחדיו.

בתרגום השבעים (הוא התרגום הראשון של התורה, שנעשה בשלהי ימי המקדש השני ושימש את יהודי אלכסנדריה דוברי היוונית) מופיע הנוסח הבא (לאחר תרגום בחזרה לעברית): "יצב גבולות עמים למספר מלאכי אל". לפי זה יש הגיון בדברי השירה שמאחר שהיו שבעים "מלאכי אל" – חולקה האנושות לשבעים אומות. כל אחד מהמלאכים קיבל עם להיות למנהיגו, והפסוק שלאחר מכן מתאר שנחלת ה' היא ישראל.

תרגום זה נשמע מעט זר ללשון התורה. מעניין ומפתיע שבדורנו התגלה הנוסח שעמד לפני מתרגמי תרגום השבעים במגילות מדבר יהודה, שהם הנוסח העתיק ביותר שהגיע לידינו של המקרא (גם כן משלהי ימי הבית השני). בנוסח של מגילות מדבר יהודה יש חילופי נוסחאות רבים, אך חשוב לציין שלדעת החוקרים, השגיאות הרבות מעידות על העתקה לא מוקפדת. לגבי פסוקינו נמצא שם כך: "יצב גבולות עמים למספר בני אלקים" ("מגילות קומראן: מבואות ומחקרים, עמ' 119-118). הבדל זה אינו נראה כמו שגיאת העתקה, ולכן לדעתי זהו הנוסח שהיה לפני מתרגמי השבעים.

הרעיון המבוטא כאן אינו זר לנו מאחר שאנו מוצאים את שר פרס וגם את שר יון בספר דניאל (סוף פרק י) וכן חז"ל מזהים את האיש שנאבק עם יעקב (בראשית לב כה-לג) כשרו של אדום. חז"ל מזכירים בדבריהם שלכל אומה יש שר. תיאור חלוקת העמים כנחלות בגורל לשבעים מלאכים מופיע תוך אזכור פסוקינו בפרקי דרבי אליעזר פרק כד:

ר' שמעון אומר: קרא הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו ואמר להם בואו ונבלבל את לשונם. ומנין שהקב"ה ירד אליהם? שנאמר הבה נרדה – ארדה אין כתיב אלא נרדה. ומנין שהפיל גורלות ביניהם? שנאמר "בהנחל עליון גוים". ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל זרעו שנאמר "כי חלק ה' עמו". אמר הקב"ה: חבל וגורל זה שנפל עלי רצת נפשי שנאמר "חבלים נפלו לי בנעימים". וירד הקדוש ברוך הוא ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו ובלבל את לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון, כל אחד ואחד גוי וכתבו ולשונו, ומינה מלאך על כל אומה ואומה – וישראל נפל בחלקו וחבלו, ועל זה נאמר "כי חלק ה' עמו".

מדרש פרקי דרבי אליעזר אינו קדום כל כך אבל יש בו לקט של מדרשים קדומים. ייתכן שלפני המקור הקדום של מדרש זה היה אותו הנוסח של תרגום השבעים ושל מגילות מדבר יהודה.

האם נפלו שגיאות רבות בהעתקת ספרי התנ"ך? למרות מאמצי החוקרים למצוא חילופי נוסחאות או טיוטות שיעידו על שינויי הגהה והתפתחות לאורך זמן – הצליחו מבקרי המקרא דוקא להראות שההקפדה על העתקה מדויקת והיחס היאה לקדושת הכתובים תרמו לאחידות מרשימה בין כתבי יד עתיקים שונים. ההבדלים שכן נמצאו הם זעירים ועניינם בדרך כלל כתיב מלא או חסר. שגיאות העתקה שכן נמצאו הינן שגיאות תמימות ואינן מעידות על עריכה כלשהיא. לדעתי שינוי הגרסה שלנו אינו יוצא דופן. לא מדובר כאן בסוג של צנזור. אני מבסס את טענתי על כך שלא נמצאו דוגמאות נוספות לצנזור שכזה. אני חושב שלשינוי שלנו אין השלכה רעיונית ולבטח לא הלכתית וכל חשיבותו להבהרת חלק לא ברור בשירת האזינו.

לשם השוואה, עריכה מגמתית כן נמצאה על ידי החוקרים בגרסת השומרונים של התורה ובה 6000 שינויים שמהותם רעיוניים ולשוניים. בין היתר הוחלף כל אזכור של ירושלים בהר גריזים, וכן הציווי להקים אבנים ומזבח בהר עיבל (כז ד-ו) הועבר באופן גס מספר דברים לספר שמות בתור דיבר מספר 11 בעשרת הדיברות, תוך החלפת הר עיבל בהר גריזים. אני אומר "גס" בגלל שהקטע כולל את המילים "אשר אנכי מצוה אתכם היום" שהוא כל כך אופייני לספר דברים (ראו הקדמה שלי לספר דברים) וממש בולט בחוסר הקשרו.

הנקודה שברצוני להבהיר היא שאילו היתה מתבצעת עריכה בתורה אז היה קשה מאוד להסתיר אותה ביעילות כך שלא יימצאו עדויות לעריכה זו כיום. מול גורם המבצע עריכה תמיד יימצא גורם שיתנגד לעריכה זו וידבק באדיקות בנוסח המקורי. מדובר הרי באדיקות דתית שאנשים מוכנים למסור נפשם עליה. חוסר ההצלחה במציאת עדות לעריכה או התפתחות משמעותית בנוסח התורה היא עדות מנצחת לאותנטיות של התורה.

עדות נוספת לחילופי מילים לצורך הבהרה בלבד מופיע במקור הבא שמופיע גם בספרי דברים (פיסקה שנו), גם באבות דרבי נתן (נו"ב פמ"ו), גם בירושלמי (תענית סח.) וגם במסכת סופרים (ו ד):

ג' ספרים מצאו בעזרה: 'ספר מעוני', ו'ספר זעטוטי' ו'ספר היא'. באחד מצאו כתוב 'מעון אלהי קדם' ובשנים כתוב 'מעונה אלהי קדם', וקיימו שנים וביטלו אחד. באחד מצאו כתוב 'וישלח את זעטוטי בני ישראל' ובשנים כתוב 'וישלח את נערי בני ישראל', וקיימו שנים וביטלו אחד. באחד מצאו כתוב תשע 'היא' ובשנים כתוב אחת עשרה 'היא', וקיימו שנים וביטלו אחד

היוצא דופן מבין השינויים שנמצאו הוא 'זעטוטי' לעומת 'נערי' שם אין מדובר בשגיאת כתיב. גם במגילות מדבר יהודה מצאו שינויים רבים כאלה ומכאן שמגילות אלה לא תוכננו לשמר את הנוסח אלא ללמוד מתוכם. בכל השינויים האלה ניכר שהמעתיק רצה להחליף מילה שאינה בשימוש במילה פשוטה יותר.

מי שקרא כבר מספר מאמרים שלי יודע שאצלי תמיד תגיע שאלת ה-"למה" בסוף. נניח שהיתה כאן עריכה. למה להחליף "שבעים בני אלוקים" ב-"שבעים בני ישראל" בשל המקריות של המספר? הרי מתקבל פסוק ללא הגיון!

שאלות כאלה אינן נובעות מסקרנות בלבד אלא יש להן השפעה קריטית על הבנת הפשט.

במאמר לפרשת ויחי לגבי ברכת אפרים ומנשה הסברתי שהמשפחות הנמנות בפרשת פינחס לנחלת הארץ הם בדיוק לפי רשימת שבעים היורדים למצרים. אם לשבט ראובן היו ארבעה יורשים בירידה למצרים הוא ינחל ארבעה חלקים בארץ. שם גם הסברתי את כל יוצאי הדופן וגם את ההיגיון שבדבר על סמך מפרשים שונים.

אם כך, הרי ששבעים היורדים למצרים אינם מספר אקראי אלא מספר זה שייך בהתנחלות הארץ. שירת האזינו מקשרת בין שבעים השרים שנחלו את אומות העולם לבין שבעים יורדי מצרים שנחלו את הארץ. שבעים משפחות לנחלת הארץ הוא נתון רלוונטי בשירת האזינו לקראת הכניסה לארץ. גם הפסוק שלנו הפסיק לרגע לדבר על העמים כנחלה ועבר לדבר על גבולות פיזיים: "יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

שימו לב שהקישור בין שבעים יורדי מצרים לנחלת הארץ אינו מופיע במקורות עתיקים או במדרשים. הסבר פשט זה אינו מופיע אצל אף אחד מפרשני התורה על פסוקינו. הידע הזה "אבד" והוא מופיע רק בהקשר למניית המשפחות בפרשת פינחס (אצל רשב"ם בעקבות רש"י). אך בזמן משה רבינו כללי החלוקה היו ידועים וכך הם מתועדים כחלק משירת האזינו. לא ייתכן שבדור מאוחר היה מישהו מחליף את "בני אלקים" ל- "בני ישראל" ללא שהיתה לו את ההבנה הזו שנעלמה לנו. אם לגורם זה כן היתה את ההבנה הזו אז הוא היה דואג להשאיר לה זכר לדורות – ואיננו רואים עדות לכך.

לפיכך אני משוכנע שהשינוי שבוצע לא היה מ-"בני אלקים" ל-"בני ישראל" אלא בכוון ההפוך. מישהו לא הבין את הקשר בין נחלת השרים לנחלת בני ישראל וחשב שהוא מועיל בביצוע שינוי שהופך את הדברים לברורים יותר, בהתאם למסורות שונות. כמו שינויים דומים שמצאנו בכתבי יד שונים ובמגילות מדבר יהודה, שינויים אלה מתבצעים בתום לב, בעותקים שאין מטרתם לשמר את הנוסח ואכן עינינו רואות ששינויי נוסח אלה אינם מופיעים בספרי התורה שלפנינו שהועתקו ממקורות שמטרתם היתה לשמר את הנוסח המקורי.

 

היה מעניין? אפשר לקבל דבר תורה שבועי בוואטסאפ! פרטים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *