משלי יג כד
הבנת החצי הזה של הפסוק נכונה…
מסופר על פרופסור דגול לפסיכולוגיה שבהרצאתו לתלמידיו הסביר שאין להפעיל עונש פיזי בחינוך הילדים. "אני מעיד על עצמי", אמר בהרצאה, "שמעולם לא הרמתי יד כנגד אף אחד מילדי – אלא אם כן היה זאת לצורך הגנה עצמית".
…אך חצי פסוק זה הוצא מהקשרו. הפסוק השלם הוא:
"חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר".
רלב"ג מסביר:
חושך שבטו. מי שהוא מונע שבטו מהכות בנו ליסרו הוא שונאו כי מפני זה יהיה באין מוסר ומי שהוא אוהבו שחרו מוסר בקטנותו לחנכו במוסר על פי דרכו
יש לייסר את הבן שאינו הולך בתלם, אך מי שאוהב את בנו כבר לימדו מוסר עוד משחר קטנותו ולא מגיע לידי כך.
וזה, רבותי, פשט!
התנ"ך הוא ספר עם עומק שמיועד לאנשים אינטליגנטיים. פשט זה לא טיפש.