וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה (יב א-ג)

השורש ב.ר.כ. חוזר חמש פעמים בפסוקים אלה. יש חלוקה ברורה בין שני הפסוקים (ב ו- ג) כאשר בפסוק הראשון מדובר על הברכה של אברהם עצמו ובפסוק השני השפעה של ברכה זו על העמים שמסביב.

אז בפסוק הראשון מתואר שאברהם יהיה לגוי גדול. ה' יברך את אברהם ויגדל את שמו. אך מה משמעות הסיומת "וֶהְיֵה בְּרָכָה"? בעל הטורים מציין עוד 5 מקומות עם ביטויים מהצורה הזאת, ביניהם: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בפרשתנו, יז א), "וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר" (שמות לד ב), "וֶהְיֵה לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן" (שופטים יח יט). כולם ציוויים. לדעתי זהו פתיח לפסוק השני. ה' אומר לאברהם שכאשר ה' מברך מישהו עליו להשתמש בברכה זו על מנת להשפיע על סביבתו. אין שום יתרון בעושר, גשמי או רוחני, אם לא כדי להעניק ממנו לסובבים אותך.

בפסוק השני ההשפעה על הסביבה. בחלק הראשון רואים שה' יברך את מי שיברך את אברהם ויקלל את מי שיקלל את אברהם. מה משמעות הסיומת "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"? אור החיים (בסיום דבריו על הפסוק) אומר שזוהי הרחבה אל עמים רחוקים או נייטרליים שאינם מברכים ואינם מקללים. כלומר בפשטות עם ישראל יהיה מקור של ברכה לכל עמי העולם.

אנו רואים כיצד אמירה זו מתקיימת במספר רבדים וזוהי רשימה חלקית: ריבוי פרסי נובל שניתנו ליהודים, מחקרים רפואיים, המצאות למשק המים, פיתוח חקלאות, פיתוח טכנולוגי ומדעי, פיתוח כלכלי. החוקרים הגדולים ביותר בנושא נפש האדם היו יהודים. לפי השקפתי התרומה המשמעותית של בני עם ישראל לעולם נובע לא רק מיכולות שכליות או מרצון להצטיינות ברמה האישית, אלא בעיקר מהרצון להיטיב לעולם. רצון זה ויכולות אלו מקבלים רוח גבית מדברי ה' לאברהם בפרשתינו.