ולקחת אשה לבני משם

לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק (כד ג-ד)

גם ללא מדרשים אנו יודעים שתרח היה עובד אלילים:

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים (יהושע כד ב)

גם לבן מציין את הפיצול האמוני במשפחה:

אֱלֹקֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק (לא נג)

השאלה היא, כיצד ייתכן שלבן מקבל את פני עבד אברהם בכבוד, מסכים לשלוח את רבקה להצטרף למשפחת אברהם ובכך להמיר את דתה, וכך גם בנוגע לבנותיו עם יעקב? היכן הקנאות הדתית? אותה קנאות שגורמת ללבן לרדוף שבוע שלם אחרי יעקב כדי לשאול אותו "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי"? (לא ל).

את השאלה ניתן גם לשאול בכוון ההפוך: מדוע מתעקשים אברהם ויצחק למצוא נשים לבניהם בחרן, הרי גם שם עובדים עבודה זרה? יש המסבירים שרבקה הורחקה ממשפחתה – אבל יעקב לא עשה כן אלא נשאר למעלה מעשרים שנה בסמיכות לחותנו?

אני חושב שהתשובה היא שמשפחתו של תרח כולה אכן מפגינה מוסריות ברמה גבוהה ביחס לכל עם אחר באותה התקופה. מוסריות זו מתבטאת בפלורליזם אמוני, הכנסת אורחים ובמוסריות בחיי אישות כפי שניתן ללמוד מהשוואה בין קורותיהם של אברהם ויצחק במצרים ובגרר לעומת משפט שנאמר על רבקה – "וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ" (כד טז).

ניזכר שאברהם נבחר בגלל חינוך למוסר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (יח יט). מאחר שאנו מוצאים את המוסר אצל כל בני תרח, עלינו להסיק שכבר תרח הצטיין לא רק במוסר גבוה – אלא גם ביכולת להנחיל תכונה זו לבניו על ידי חינוך ודוגמה אישית.

אני חושב שהפסוקים מנסים ללמד אותנו שכבר תרח מהווה מקור למוסריות של עם ישראל. אבל יש פרט אחד אצל אברהם שחסר אצל אביו כפי שמודגש: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". אצל תרח חסרה האמונה בה'. מוסר שאינו מעוגן באמונה יכול להידחות משיקולים צדדיים.

בשורתו של אברהם איננה רק חינוך בניו לעשות צדקה ומשפט – אלא צדקה ומשפט מתוך אמונה באל אחד. המוסר האנושי אינו חזק מספיק לעמוד מול קשיי הזמן והנסיבות המשתנות, ובסופו של דבר האדם ימצא את הדרך להצדיק מעשים נפשעים. הגב החזק של האמונה הוא המחשל את המוסר ומאפשר לאדם לדבוק במוסר גם אל מול הקשיים שניצבים בדרכו.

היה מעניין? אפשר לקבל דבר תורה שבועי בוואטסאפ! פרטים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *