בפרשתנו פסוק ארוך ועמוס שנראה לכאורה חסר סדר:

אַחֲרֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן (דברים יג ה)

אני חושב שהביטוי שהכי לא ברור מה הוא מוסיף – הוא האחרון: ובו תדבקון.

בספרי דרשו חז"ל: אחרי ה' אלקיכם תלכו – זה הענן; ואותו תיראו – שיהא מוראו עליכם; ואת מצותיו – זו מצות עשה; תשמורו – ליתן לא תעשה; ובקולו תשמעו – בקול נביאיו; ואותו תעבודו – עבדו בתורתו עבדו במקדשו; ובו תדבקון – הפרשו מעבודה זרה ודבקו במקום

בספרי לא הוסיפו לתחושת הסדר ואף פגעו בו כאשר פיצלו את הביטוי "ואת מצוותיו תשמרו" לשניים. עם זאת חלק מההסברים הם ממש פשט. מעניין שהם לקחו את ההליכה אחרי ה' באופן מילולי, פשוטו כמשמעו – ללכת אחרי הענן במסעות במדבר.

רש"י מפרש כך: ואת מצותיו תשמרו – תורת משה; ובקולו תשמעו – בקול הנביאים; ואתו תעבודו – במקדשו; ובו תדבקון – הדבק בדרכיו: גמול חסדים, קבור מתים, בקר חולים, כמו שעשה הקב"ה

רש"י לא קירב אותו לסדר, וגם חז"ל אומרים על "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח ט) שההליכה בדרכי ה' היא ללמוד ממידותיו, ואז יוצא שההליכה בדרכי ה' מוזכרת פעמים בפסוק – בפתיחה ובסיום.

אבן עזרא מפרש: אחרי ה' אלקיכם תלכו – שתעשו על פי יכלתכם כמעשיו, ותרדפו אחרי נתיבותיו; ואותו תיראו – מלשאול למה זה; ואת מצותיו תשמורו – שהם העיקר; ובקולו תשמעו – מה שהם זכר לעיקר; ואתו תעבודו – במעשה; ובו תדבקון – בלב בראש ובסוף

כוונת אבן עזרא שההדבקות בה' נעשית בלב, כלומר במחשבה, ועל זו להיעשות בראש ובסוף כלומר בתחילת החיים ובסופם. על "וּלְדָבְקָה בוֹ" (יא כב) מפרש אבן עזרא – "בסוף, והוא סוד גדול".

אבי עזר שאמור לפרש את אבן עזרא אבל לפעמים באופן תמוה חולק עליו, כותב כך: באמת הזהיר הכתוב אהבת ד' במלות שונות בכל לישנא דמשתמע: שמירה ועשיה ושמיעה והליכה ודביקות – ואין צורך לפרש כל אחת בדרכים שונים

רמב"ן מפרש כך (תימצות שלי מתוך דבריו)  – אחרי ה' אלקיכם תלכו – כאשר נרצה לדעת את הדרך אשר בה נלך – לא לפנות לאוב וכדומה אלא רק לנביא ה'; ואותו תיראו – שהרי בידו להמית; ואת מצותיו תשמורו – תורת משה; ובקולו תשמעו – בקול נביאיו; ואותו תעבודו – כעבד שומר מצוות אדונו; ובו תדבקון – הפרשו מעבודה זרה, שנאמר "… וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ … וְלֹא תַעַבְדוּם … כִּי אִם בַָּה' אֱלֹקֵיכֶם תִּדְבָּקוּ" (יהושע כג ז-ח)

גם רמב"ן לא עשה לנו סדר. לדוגמה, פעמיים יש ציווי לשמוע בקול הנביאים.

המכנה המשותף לכל המפרשים הוא שאין נסיון למצוא סדר בכתוב – סדר שיכול לעזור לפרש כל ביטוי וביטוי.

אני אלך כדרכי במספר מקומות (עשרת הדברות, אם בחוקותי תלכו ועוד) שבכתובים שכאלה ישנה חלוקה למחשבה, דיבור ומעשה.

במקרה שלנו ישנם ששה ביטויים מאחר שכל חלק מגיע עם בן זוג:

מחשבה: ההליכה אחרי ה' היא היסודות האמוניים שבתורה ואכן רואים בספר בראשית כאשר עדיין לא היו מצוות מעשיות אלא אמונה בלבד: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹקִים" (בראשית ה כב), "אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו ט), ועל אברהם – "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז א). גם חז"ל אומרים על "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח ט) שההליכה בדרכי ה' היא ללמוד ממידותיו.

אצלנו ההליכה אחרי ה' מצורפת ליראה ממנו באופן שמזכיר את "כבד את אביך ואת אימך" לעומת "איש אימו ואביו תיראו". יש כאן אהבה ויראה. זה גם דומה לשני הדברות הראשונים. כמובן שגם היראה היא במחשבה.

דיבור: במאמר "זכור ושמור בדיבור אחד" אני מסביר ששמירה וזכירה חד הם בהתבסס על הפסוק: "וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (בראשית לז יא) וש-"זכור" מלשון להזכיר בדיבור. אפשר לראות שממש בכל מקום בתורה שיש התייחסות לפיו של האדם – באותו פסוק מופיעים הזכרון / השמירה:

וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ (שמות יג ט)
וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ (שמות כג יג)
מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה' אֱלֹקֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ (דברים כג כד)
כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ (מלאכי ב ז)

אצלנו שמירת המצוות מצורפת לשמיעה בקול ה' כלומר המקבילה של הדיבור. אז יש כאן דיבור שלנו ודיבור של ה'.

מעשה: עבודת ה' מצורפת אל הבלעדיות כלומר לא לעבוד אלהים אחרים – עשה ולא תעשה.

אם נתמקד בביטוי "ובו תדבקון", הרי שאני מפרשו כמו הספרי וכמו הרמב"ן והוראתו: הפרשו מעבודה זרה ודבקו במקום. אבל רק לאחר שעשיתי סדר בפסוק ניתן להבין מדוע הביטוי אינו מיותר לאחר חמשת הביטויים שקדמו לו.

לסיכום:

אַחֲרֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ – מחשבה (אהבה ויראה)

וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ – דיבור (שלנו ושל ה')

וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן – מעשה (עשה ולא תעשה)