מה ענין שמיטה להר סיני?
לא, לא התבלבלתי בפרשה. פרשת בהר העוסקת בשמיטה ויובל מקבלת את שמה מפתיחתה (כה א):"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר" ועל כך שואל רש"י (ממדרש ספרא): מה ענין שמיטה להר סיני? בעקבות שאלתו של רש"י עוסקים בנושא מפרשים רבים. מתשובת הספרא ניתן להבין שפרשיה זו נשנתה בהר סיני ואין זה מקומה. בנוסף, כל דיבור של ה׳ אל משה הכולל מצוות נאמר בהר סיני. תשובה זה אינה מתאימה לשיטת הפשט לפיה התורה כתובה לפי הסדר.
פרשתנו היא המשך ישיר מתחילת ספר ויקרא שנפתח כך (א א): "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר". אך באופן מפתיע בסיום הלימוד של הקרבת הקרבנות מגיעים הפסוקים הבאים (ז לז-לח): "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַה' בְּמִדְבַּר סִינָי". מה ענין קרבנות להר סיני? הפעם רש"י "שותק" אולם הרמב"ן נחלץ לעזרתנו ומביא גם כאן את דברי הספרא. אבל כאן דברי הספרא אינם מספקים שכן לפנינו סתירה בגוף הפסוק: מצד אחד הר סיני ומצד שני מדבר סיני. כאן קשה להסביר שהנושא נלמד בהר סיני.
גם הרמב"ן שם לב לבעייתיות זו והוא מביא שני פירושים חלופיים "על דרך הפשט". הפירוש הראשון מחלק שפרטי קרבנות המילואים נאמרו בהר סיני ואילו השאר נאמרו באוהל מועד שנמצא במדבר סיני. הפירוש השני יותר מסתבר לדעתי והוא שכל עוד בני ישראל חונים למרגלות הר סיני – התורה אינה מבחינה בין מדבר סיני להר סיני. הרמב"ן מוכיח זאת ממקרה נוסף, וגם שם נחכים מקצת פשט. הנה פרשייה שקוראים כל ראש חודש ובטח שמתם לב (מה, לא?) לאזכור מוזר של הר סיני בפרשייה זו (במדבר כח א-ו):
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ. וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד. אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין. עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה'
מה ענין עולת תמיד להר סיני? הרמב"ן מסביר בפשטות שהכוונה להתחלת הקרבת עולת התמיד באוהל מועד. עולת התמיד הוקרבה כבר ביום הקמת המשכן על ידי משה (שמות מ כט ע"פ רש"י). אוהל מועד לא היה על הר סיני אלא בלב המחנה למרגלות הר סיני. מכאן המסקנה שגם מקום החנייה למרגלות הר סיני, שם חנו בני ישראל שנה פחות עשרה ימים, נקרא בפשטות "הר סיני". הרמב"ן מביא שני פסוקים נוספים- (במדבר י לג): "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה'" וכן (דברים א ו): "רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה".
מכאן נסיק שגם בפרשת בהר, מן הסתם נאמרו הדברים למשה באוהל מועד, ואין צורך לטפס בחזרה להר סיני. עתה נוכל גם להבין עוד שני איזכורים של הר סיני. לקראת סוף פרשת בחוקותי יש סגירה של נושא שמיטה ויובל שנדון בעיקר בפרשת בהר (כו מו): "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה". הר סיני הופיע בפתיחת נושא השמיטה בתחילת פרשת בהר – וכך גם בסגירת הנושא. יש לציין שגם פרשת בחוקותי עוסקת בנושא השמיטה שכן מוזכר בתוכחה מספר פעמים שהעונש מגיע בגלל אי שמירת שמיטה (כו לד-לה): "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ" וכן (כו מג): "וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם".
בסיום ספר ויקרא מופיעה סגירה נוספת (כז לד): "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי". אין צורך בסגירה נוספת לפתיחה שבפרשת בהר, וגם ברור שזוהי סגירה של כלל ספר ויקרא. מה ענין ספר ויקרא להר סיני? הרי לאורך ספר ויקרא לא עלה משה כלל להר סיני? הדבר מובן לאור הבנתנו שחניית בני ישראל למרגלות ההר לכל אורך ספר ויקרא נחשבת כחנייה בהר סיני עצמו.
עדיין ניתן לשאול מדוע לא נאמר בפשטות במקום "הר סיני" – "מדבר סיני" ולחסוך את התהיות? במעמד הר סיני נאמר (שמות יט יב-יג): "כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת … בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר" והכוונה היא שלאחר סיום ה-"מופע" מותר לעלות להר. קדושת ההר פגה לחלוטין. מלמדת אותנו התורה שמעמד הר סיני אינו תלוי בשופר, בברקים ובעשן בראש ההר. כל עוד העם חונה למרגלות ההר וה' ממשיך למסור בידי משה מצוות, הרי שמעמד הר סיני לא הסתיים.
חז״ל המשיכו רעיון זה ומלמדים אותנו שמעמד הר סיני ממשיך עד היום: בכל יום יהיו בעיניך כחדשים (רש״י על דברים כו טז על פי מדרש תנחומא כי תבוא א). המסר מכך עבורנו הוא שאל לנו לתלות את מעשינו בריגושים חיצוניים. לא כל יום אנו חווים חוויות רוחניות של התעלות. גם בשגרה היום-יומית עלינו לשמור על הרצף של קיום המצוות והליכה בדרכי ה', ויהיו בעינינו חביבים כאילו קיבלנו אותם בהר סיני ממש היום.
מסר מקסים! תודה!