בתחילת פרשתנו מעלה פרעה בפני עמו בעיה דמוגרפית קשה: עם ישראל מתרבה בקצב גבוה ועל פי נתוני הסטטיסטיקה יהווה בקרוב איום אסטרטגי. פרעה מחליט לשעבד את העם בבניה – אך לצעד זה היתה תוצאה הפוכה מן המתוכננת: “וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (א יב). פרעה עבר לתוכנית חלופית של עבודת פרך ובמקביל פנה אל המיילדות: “אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה” (א טז). המיילדות לא ביצעו את הצו ואף סיפקו תירוץ מתחמק. בעקבות זאת משנה פרעה את השיטה: “וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן” (א כב).

מפרשים רבים (רש”י ואחרים) תוהים: מדוע גוזר פרעה גם על ילדי המצרים? פרעה מציין במיוחד – גם בציווי למיילדות וגם בציווי לעמו – שאת הבנות יש להחיות: מה ההגיון בכך? הרי מספיק זכר אחד על מנת לעבר נשים רבות? בנוסף, למה להסתבך עם תינוקות, הרי אם כבר מגיעים לרצח ניתן באותה מידה להקטין את העם באופן ישיר. לבסוף, מדוע שיטת ההריגה היא דוקא בהשלכה ליאור? משטרים בדרך כלל מוציאים להורג בשיטות אחרות.

בשל קשיים אלה פנו רוב המפרשים אל המדרש (תנחומא וכן שמות רבה א יח) לפיו האסטרולוגים של פרעה אמרו לו שנולד גואל לישראל אך לא ידעו אם הוא מבני ישראל או מהמצרים. האסטרולוגים גם ידעו לומר שנקודת התורפה של הגואל היא במים (מי מריבה). לכן החליט פרעה להשליך את כל הבנים ליאור.

מלבד הבעייתיות שבהודאה שניתן לחזות את העתיד בעזרת אסטרולוגיה, המדרש לא מסתדר עם הרצף ההגיוני הכולל את הצגת הבעיה הדמוגרפית, הצו למיילדות על ילדי העברים כפתרון ובסיום הצו הכללי כפתרון חלופי. הרי על פי רצף הפסוקים מובנת השלכת התינוקות ליאור כפתרון מדויק לבעיה שהציג פרעה: “הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה” (א י) – הבעיה איננה בגודל העם כעת, אלא בקצב הילודה שיגרום בעיה בעתיד. המדרש אינו מסביר את הקשר הברור בין הצו למיילדות לצו הכללי. בנוסף, המדרש אינו מתרץ למה צריך לצוות במפורש שיש להחיות את הבנות. לסיום, איך מפספס פרעה את משה שגדל בביתו שלו “מתחת לאף” שהרי ברור שהושם בתיבה מפחד שיושלך ליאור?

חייבים לומר שבהתאם לרצף הפסוקים – הצו השני על הבנים מחליף את הצו למיילדות ומתייחס רק לבני העברים (אור החיים). האברבנאל כותב כך: “ובעבור שנסמך ויצו פרעה לכל עמו לעניין המיילדות, לכן אמר בסתם כל הבן הילוד, ולא פירש מן העבריות, כי בידוע שעליהם הייתה הגזרה”. החידוש בצו החדש הוא שכלל העם המצרי מצוּוה להוציאו לפועל במקום המיילדות. מבחינת אופן ההמתה – היאור נגיש לכל מצרי, וגם ניתן להצדיק את השלכת התינוקות כקרבן ליאור. הצו לא היה לתקופה קצרה אלא כהמשך לנסיון להתמודד עם הבעיה הדמוגרפית, ויש להחיות את הבנות על מנת לא להכחיד את העברים שהרי העבדים דרושים לכלכלת מצרים. אם החשש הוא ממלחמה, הרי רק הזכרים מהווים איום. אכן מספיק לשמר את הנשים ואז ניתן לשלוט על הילודה: מהנשים ניתן להוליד ע”י עבד אחד, אפילו מבוגר.

לאחר שתירצנו את הפשט כמתייחס לבעיה הדמוגרפית, אין סיבה להמית דוקא את משה שכן ההתמודדות עם בעיה דמוגרפית היא סטטיסטית, ואין חשיבות להשארת עבד אחד, במיוחד אם כלל לא יגדל כעבד. יש לזכור שהעברים לא הוגדרו ממש כאויב – אלא רק כאויב פוטנציאלי: העבדים הם חלק מהמרקם החברתי-כלכלי במצרים.