חז"ל דנים רבות על הסיבה לגזירת 400 שנה. השפת-אמת שואל כיצד ייתכן שאברהם דורש בתוקף צדק כאשר שומע על הפיכת סדום, אך אינו מתנגד כאשר שומע על גזירת הגלות בת 400 שנה שנגזרה על בניו.

לדעתי אין מדובר כאן בגזירה כלל.

בברית בין הבתרים ה' מבטיח לאברהם שזרעו יקבל את ארץ כנען. אלא שאז ה' מוסיף שזה ייקח קצת זמן, ורק לאחר גלות בת 400 שנים בארץ לא להם – הם יקבלו את ארצם. נמשיל זאת לדוד נחמד שמחליט להוריש לאחיינו את בית הקיץ שלו הממוקם בחיפה על חוף הים. הדוד מבשר לאחיין על כך, ובאותה הזדמנות הוא מעיר שהבית כעת מוחכר לתקופה של 5 שנים ורק לאחר מכן ישתחרר לשימושו החופשי. האם האחיין יערער על ההחלטה להחכיר את הנכס ויתלונן על ההמתנה של 5 שנים שנגזרה עליו – או שמא על האחיין לקפוץ בשמחה על המתנה שנחתה עליו ביום בהיר? אברהם מתבשר שייצא ממנו עם, ושהעם הזה יקבל לידיו ארץ רחבת ידיים. נכון, יש להסכם כוכבית. על אברהם לשמוח על המתנה הגדולה עליה הוא התבשר. בניגוד למשל הדוד, אברהם יכול להיות סמוך ובטוח שגם גזירת הגרות היא לטובה ושמתוכה יצמח העם שייצא ממנו כשהוא בעל היסטוריה משותפת שתהווה גורם מלכד ואתוס מרשים. סיפור טוב לספר לנכדים סביב שולחן הסדר למשל.