לבן ויעקב חותמים ברית של הסכם שביתת נשק. דברי הסיכום של לבן ותגובת יעקב לא מובנים:
וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב … אֱלֹקֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק (לא נא-נג)
איך מפסקים את דברי לבן?
אנחנו צריכים להיזכר עם מי יש לנו עסק. את לבן אנו מכירים כנוכל ורמאי, ועלינו להניח שגם במילות הפרידה מיעקב ובעצם מספר בראשית, מצליח לבן להשחיל איזו "עז" לכוונו של יעקב. אני מבקש להזכיר דו שיח מעט דומה (יד יח-כב):
וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ .. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ…
מלכי צדק מברך את אברהם לאל הראשי של המיתולוגיה הכנענית. בדיפלומטיות חיננית, מצרף אברהם את שם ה' לאיזכור המלא ובכך "מגייר" את הברכה בלי ליצור תקרית.
לבן טוען, ומקוה לקבל לדבריו גיבוי מיעקב, שאלקי אברהם ואלקי נחור חד הם, מאחר שהם שניהם בניו של תרח – "אביהם". אפשר להוסיף כאן ולטעון שכאשר אברהם היה צעיר – אמונתו מן הסתם היתה בקו אחד עם החינוך שקיבל בבית. אני מפסק ומפרש את דברי לבן כך: "אלקי אברהם (שהם) אלוהי נחור ישפטו בינינו – (שהם) אלהי אביהם".
כיצד יכול יעקב לצאת מהפלונטר? הרי גם אם יישבע באלקי אברהם הוא לא יסתור את ההשוואה של לבן שכן אכן בצעירותו הלך אברהם לפי החינוך שקיבל בביתו. הפתרון של יעקב הוא להתחכם ולהישבע באלקי יצחק.
יש כאן ניואנס נוסף. לא נהוג לומר "אלקי יצחק" כאשר יצחק עדיין בחיים. אולי זה בדומה לכך שלרוב אין קוראים על שם אדם בחייו – וכאן הרי קוראים לאלוקים על שם האדם שהאמין בו. לכן מופיע כאן "פחד יצחק" – כלומר האלוקים אשר יצחק ירא ממנו.
אז למדנו שלבן לא משנה את צבעו. בנוסף ובהמשך לכך, אני חושב שאנו מבחינים שהן אברהם והן יצחק לא חיפשו עימותים. חשוב להיות לא רק צודק אלא גם חכם ולתת קרדיט גם לבן השיח שיצליח לקרוא בין השורות ולהבין את כוונתך. עדיף למצוא דרך "דיפלומטית" לצאת מעימותים.