כולם מכירים כאן את פרושו של רש"י:

אז הוחל – לשון חולין – לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן עבודה זרה ולקרותן אלהות

אבל הפרוש של רש"י היה הגיוני לו היה כתוב בפסוק כך:

ולשת גם הוא יולד בן ויקרא שמו אליהו אז הוחל לקרוא בשם ה'

אבל בפסוק כתוב כך:

וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' (ד כו)

אנוש לא נשמע כמו שם של ה', ולמען האמת זה בדיוק להיפך. אנוש פירושו חולה וחלש. אנחנו קוראים לחולה הנוטה למות – חולה אנוש.

חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה (תהלים סט כא)

וַיִּגֹּף ה' אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַשׁ. וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת הָאֱלֹקִים בְּעַד הַנָּעַר וַיָּצָם דָּוִד צוֹם (שמואל ב יב טו-טז)

עַל זֹאת אֶסְפְּדָה … כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ כִּי בָאָה עַד יְהוּדָה נָגַע עַד שַׁעַר עַמִּי עַד יְרוּשָׁלָם (מיכה א ח-ט)

בן אנוש בשפת הדיבור מבטא את חולשתו של בני האדם – בניגוד לבני אלמות.

על כן פירושו של אבן עזרא יותר הגיוני. אנוש נקרא כך על שום חולשתו של האדם מול הבורא, ואז החלו לשאת עיניים למרום ולהתפלל אל ה'.

המילה אנשים נגזרה מהשם אנוש, כך שאני מבין שבמקור הקדמוני, המילה אנשים היא בניגוד למילה אלים שפירושו חזקים. לדוגמה: "צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה" (תהלים לו ז) – 'אל' מקביל ל-'רבה'. "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹקִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (לב כט).