כולנו יודעים שאת עבודת הקורבנות עושים הכהנים. החלק שלנו מסתכם בהבאת הבהמה לידי הכהן, ומי שממש מתעקש אולי יכול לצפות בעבודה מרחוק.

אבל אם נקרא בזהירות אולי נלמד שמקריב הקרבן יכול לקחת חלק יותר משמעותי בעבודת הקרבנות. נעיין בקרבן העולה, הראשון ברשימת הקרבנות. נסו למצוא תפקידים שהמקריב יכול לבצע בעצמו (א ג-ט):

אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ … אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ … וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה … וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר … וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם, וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם … וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ. וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ … וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים … עַל הַמִּזְבֵּחַ. וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה …

לפי פירוט זה, חוץ מהסמיכה אותה ודאי המקריב מבצע, מקריב הקרבן רשאי גם לבצע את העבודות הבאות: שחיטה, הפשטה, נתיחה, רחיצה.

גם בפירוט הקרבנות האחרים, התורה ממשיכה בעקביות לא לציין שצריך כהן לביצוע העבודות לעיל.

האם גם חז"ל סוברים כך?

ידועה הדעה המופיעה בגמרא ששחיטה מותרת בזר (בבלי יומא כז.):

אמר רב שימי בר אשי, אשכחתיה לאביי דהוה מסבר ליה לבריה: "ושחט [את בן הבקר לפני ה']" (ויקרא א ה) – שחיטה בזר כשירה.

יש לציין שקיים דיון סבוך בנושא ויש דעות נוספות (יומא מב-מג, זבחים לא:). בגמרא גם מופיע בשם חזקיה (יומא כו:) שהפשט וניתוח כשרים בזר. יש דעה בגמרא (זבחים יד:) שאפילו הולכת הדם אל המזבח כשרה בזר.

לגבי רחיצה לא מצאתי דיון בגמרא, אבל רמב"ן אצלנו אומר כך:

והפשיט את העולה – מצוה שיפשיטנה כולה ואחרי כן ינתח אותה ואמר והפשיט ונתח כי בבעל הקרבן ידבר כאשר אמר (בפסוק ד) וסמך ושחט כי ההפשט והנתוח אינן עבודות וכשרות בזר ולכך חזר אחר כך ואמר ונתנו בני אהרן (פסוק ז) וכן רחיצת הקרבים כשרה בזר ולכך אמר וקרבו וכרעיו ירחץ במים (פסוק ט) – בעל הקרבן – ואחרי כן והקטיר הכהן

מה לגבי מנחות סולת? נעיין באזכור הראשון של מנחה שכזו (ב א-ב):

וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה. וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'

אז אנחנו רואים שאת שלבי ההכנה של הקרבן ודאי שהמקריב יכול לעשות. לפי פשט הפסוקים אפילו הקמיצה, הנחשבת לפעולה מסובכת, כשרה אם ביצע אותה מקריב הקרבן – אם כי מפסוק ט משמע שזה רק בדיעבד וגם חז"ל החמירו (מנחות ט.).

לסיכום, אנחנו רואים שאולי בניגוד למקובע במחשבתנו, הבא אל המקדש להקריב קרבן רשאי לקחת חלק משמעותי בתהליך ובכך להיות פעיל במעשה הקרבנות.