מדרשות החסידות אנו לומדים שאדם צריך לעשות השתדלות מינימלית וברכת ה' תגיע. אם אדם ישקיע יותר הוא לא באמת יקבל יותר. כל הטוב מגיע מאת ה' יתברך, ואסור לאדם לומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". האמנם?

אני רוצה להצביע על סתירה בכתובים שרבים אינם שמים לב אליה (ח יא – יח):

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ. הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ. (יז) וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה

מצד אחד אסור לך לומר "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". אך מצד שני, "ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל", כלומר יש לך כח, ובזכותו עשית חיל. אז מה רע במה שאמרת?

כנראה שלא הבנו נכון את הפסוקים.

למרות שכתוב "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה" וכו', אין דבר רע בחיי נוחות. על מנת להבין על מה מוסבת המילה "פן" יש להמשיך לפסוק הבא – "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ". החל מפסוק יז יש פיסקה חדשה ומעבר מדרך השלילה אל דרך החיוב. מ- "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח" ל- "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ".

בפסוקי השלילה יש להבין: כאשר תהיה במצב חומרי טוב אסור לך לשכוח את ה'. באופן דומה, החל מפסוק יז יש להבין כך: כאשר תהיה במצב בו תאמר בלבבך "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" יש לזכור את ה' ש-"הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל".

הנקודה כאן היא שהכח הוא מאת ה׳, אבל החיל – הפרנסה שהרווחת – הוא בזכותך!

ה׳ לא נותן לך חיל, אלא כח לעשות חיל. ככל שתשכיל ותתאמץ בשימוש בכח הזה, כך תצליח להרוויח יותר ויותר פרנסה. האמירה "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי״ היא חלק מפסוקי השלילה. האמירה הזאת היא לא מדויקת בגלל שה׳ נשאר לגמרי בחוץ. האמירה הנכונה היא: ה׳ נתן לי כח ועוצמה וכך עשיתי את כל החיל הזה.

כך כתב רבינו ניסים, הר"ן (דרשות הר"ן דרוש עשירי): "רצה בזה כי עם היות שאמת הוא שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים, כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה, ואחרים מוכנים לשית עצות בנפשם לאסוף ולכנוס, ולפי זה יהיה אמת בצד מה, שיוכל העשיר לומר 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'. עם כל זה, עם היות שהכוח ההוא נטוע בך, זכור תזכור שהכח ההוא מי נתנו אליך ומאין בא, והוא אומרו "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל'. לא אמר וזכרת כי ה' אלוקיך נותן לך החיל, שאם כן היה מרחיק שהכוח הנטוע באדם לא יהיה סיבה אמצעית באסיפת ההון ואין הדבר כן, ולפיכך אמר, כי עם היות שכוחך עושה את החיל הזה – תזכור נותן הכוח ההוא יתברך".

כך כותב אברבנאל (דברים ח): "והנה משה רבינו ע"ה לא רצה להכחיש הקדמתם מענין כוחם! אבל אמר: "וזכרת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל". לפי שאיך יכחיש כוחם בעבודת האדמה והשתדלותם במקניהם וקניינם, והסיבות האמצעיות לא נוכל להכחישם כי הנה אימֶת החוש! אבל אמר: אמת הוא שאתם סיבה לדבר, אבל אינכם כי אם סיבות אמצעיות, לא סיבות ראשונות! כי עם היות שכוחכם ועוצם ידיכם 'עשה לכם החיל הזה' ומי נתן לכם אותו כח ועוצם יד ושאר הדברים ההכרחיים, כי אם הש"י?"

המסקנה היא שמותר לאדם להרגיש סיפוק מתוצאות מאמציו בתנאי שהוא זוכר שמקור הכח שלו מגיע מאת ה'. ה' נותן לך כח, ובעזרת כח זה אתה עושה חיל. מיעקב אבינו נלמד שמי שיתאמץ יותר וישקיע את הכח שמקורו מאת ה' יתברך – יכול גם יכול להשיג יותר, ולפום צערא אגרא.