וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי … וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹקִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם. וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹקִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ (מח ה-יא)
למה יעקב שואל "מי אלה"? יש הטוענים שזה מכובד הראייה אך אז ההערה בדבר כובד הראייה היתה צריכה לבוא קודם לכן. הפסוק האחרון המצוטט לעיל לכאורה מעיד שאולי באופן מוזר באמת מתוודע כאן יעקב לראשונה לבני יוסף, אבל הרי בפסוק הראשון לעיל מזכיר כבר יעקב את אפרים ומנשה.
עניין כובד הראייה מוזכר כאן כדי להקדים ולהסביר מדוע ניסה יוסף להחליף את ידי אביו מתוך הנחה שראייתו מטעה אותו. אז חוזרת השאלה מדוע שואל יעקב "מי אלה"?
המדרש עונה שיעקב ביקש לברכם אבל אז נסתלקה ממנו שכינה לפי שעתידים ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה. השאלה "מי אלה" רומזת ל-"אלה אלהיך ישראל" ורומזת לעגלי הזהב שקבע ירבעם בממלכתו.
יש מספר בעיות במדרש, והראשונה שבהן היא שעניין הברכה עולה רק לאחר מכן. גם לא ברור כיצד תשובת יוסף הועילה למצב. המדרש ממשיך להסביר שיוסף הראה לו שטר כתובה וגם הראה לו שאסנת היא בת של דינה. אז אם אסנת היא מהמשפחה אז ירבעם לא מפריע עוד? מדוע ירבעם לא הפריע לברך את יצחק או את יעקב?
כחלופה למדרש אני רואה את שאלת יעקב כפתיחה בשיחה. אבל אל תחשבו שיעקב מפטפט סתם. יעקב בוחן את יוסף. איך יוסף מתייחס לבניו? האם יענה בגאווה, אולי כמו שאמר לבן:
הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא (לא מג)
לכך אולי אף רמז יעקב כאשר הקדים ואמר "שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם" – או שמא יזכור יוסף כיצד ענה יעקב לעשו לפני שנים רבות:
וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹקִים אֶת עַבְדֶּךָ (לג ה)
שימו לב לחזרה על אותה שאלה רק ללא תוספת השיוך הגאוותנית. גם תשובת יוסף דומה. תשובת יוסף מתאימה לציפיותיו של יעקב ושילוב שם ה' בשיחה פותחת את הפתח ומובילה את השיחה לברכה. יוסף מכיר בטוב אשר ה' מרעיף עליו מתוך ענוה. תשובה זו מנוגדת במיוחד למדרש המתעקש לחקור מאות שנים קדימה ולמצוא בעת זו דוקא את הרע.
האם אנחנו היינו עומדים במבחן כזה? מה אנו עונים כשאנו נשאלים לגבי ילדינו או לגבי ביתנו? מה אתה עונה כששואלים אותך "מה אתה עושה"? האם אתה עונה שאתה רואה חשבון, מהנדס או מורה? או אולי אתה עונה שאתה מקדש את שם ה' בעולם עד כמה שידך מגעת?
יוסף עמד כאן במבחן גדול ומלמד את כולנו איך להתייחס נכון לברכה מאת ה'. מי יודע מדוע ליוסף היו רק שני בנים בעוד לבנימין היו עשרה? האם יוסף יתלונן על שיש לו רק שני בנים או שמא יכיר בכך שה' חנן אותו בשני בנים צדיקים שיודעים לחיות בשלום זה עם זה, בשונה מכל מה שהיה מוכר במשפחה עד אז?
יעקב משכל את ידיו ומעדיף את הצעיר על פני הבכור ושני הבנים ממשיכים לחייך ולשמוח על כך שזכו לקבל ברכה מדהימה מסבא יעקב-ישראל. שני הבנים. האם גם אנחנו יודעים להתמקד ולזהות את הדבר המדהים שעומד מולנו? האם אנו יודעים כיצד לבצע דבר בסיסי שנקרא הכרת הטוב?