בפרשתנו נמנים הלויים והבכורות כך שהלויים מחליפים את הבכורות ותפקידם לשרת את הכהנים, לשמור על אוהל מועד ולעבוד במשכן.
איך דבר כזה קרה ומהי משמעותו?
מאבקים על רקע הבכורה הם ענין נפוץ ביותר במקרא. כבר אצל קין והבל ה' שעה דוקא למנחתו של הצעיר. ה' הסביר לקין שזה שהוא הבכור אינו אומר שה' יבחר במנחתו באופן אוטומטי: דרוש מאמץ. הגישה לפיה תגובת האל היא אוטומטית היא גישת הפולחן האלילי שם עצם הגשת המנחה מכריחה את התוצאה הרצויה. כך גם הבכור מניח שהוא הנבחר באופן אוטומטי.
נושא הבכורה עולה לפנינו שוב כאשר יצחק נבחר על פני ישמעאל, וביתר דרמה כאשר יעקב נבחר על פני עשו. בשני המקרים ניתן לטעון שיצחק היה בכור לאימו ויעקב הרי קנה את הבכורה כדת וכדין. אך נושא הבכורה מופיע במלוא עוצמתו אצל השבטים. לאחר שראובן חטא הרי שיוסף הוא המועמד הבא לתפקיד הבכור, ויעקב אפילו מבטא את בחירתו על ידי כתונת הפסים שמשמעותה שררה (ספורנו וכלי יקר בראשית לז ג). האחים מחליטים להיפטר מיוסף. יש לציין שיהודה נבחר למלוכה למרות שאינו בכור. המלוכה מגיעה לבעל המידות שהוכיח שהוא ראוי לה.
מאבקי הבכורה אשר מהווים את הדלק לרוב העלילה בספר בראשית מגיעים לסוף טוב בברכת יעקב לאפרים ומנשה. יעקב מניח את ימינו על ראש הצעיר ואנו עדים לראשונה לאחים שאין ביניהם קנאת בכורה. רק בברכת יעקב לבניו לפני מותו התברר שכל בני יעקב ירכיבו את עם ישראל: "כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם" (בראשית מט כח).
נושא הבכורה מופיע גם בספר שמות. משה נבחר לנביא על פני אהרן אחיו הבכור ושם מציין ה' שאהרן שמח בכך. ה' מורה למשה להכריז לפני פרעה שבני ישראל הם בכורו של ה'. העונש על הפגיעה בבכורו של ה' הוא שהמצרים ילקו בבכורותיהם. במכת בכורות קרה דבר מעניין עליו מודיע ה' בפרשתינו (ג יג): "כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ". פסיחת ה' על בתי בני ישראל במכת בכורות הקנתה לה' את כל הבכורות. הבכורות הם המיועדים לשרת את ה'.
הבכורות אכן התייצבו לתפקידם. מייד לאחר מעמד הר סיני נכרתה ברית סיני שכללה קרבנות (שמות כד ה): "וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים". מאחר שטרם מונו כהנים, כנראה מדובר בבכורות (רש"י, אונקלוס, רמב"ן, רשב"ם).
ואז מגיע חטא העגל. ניתן להעריך שגם כאן התייצבו הבכורות (שמות לב ו): "וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים". לאחר שבני לוי נענו לקריאת משה (שם לב כו) "מִי לַה' אֵלָי" והרגו כ-3000 חוטאים, אומר להם משה (שם פס' כט): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַה' כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה". מילוי ידיים פירושו קבלת תפקיד. בכך הכריז משה שבני שבט לוי זכו בתפקיד בתמורה לקנאותם החיובית לה' ובשל פסילת הבכורות.
מייד לאחר מכן ה' נגף את העם (שמות לב לה): "וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל". אם נעריך שהרבה בכורות מתו במגיפה זו הדבר מסביר את מיעוט הבכורות היחסי עליו תהו רבים.
בכך גם שבט לוי סגר מעגל. במעשה שכם הראו שמעון ולוי שיש להם קנאות גדולה. קנאות זו יכולה להיות חיובית או שלילית – תלוי בהכוונה של בעליה. שבט לוי הראה שקנאותו היא חיובית: הוא יודע לשלוט בה ולהפנותה לקודש. שבט שמעון יראה לנו במעשה זמרי שאין לו שליטה על קנאותו והיא מתגברת עליו ושולטת בו. שני השבטים לא זכו לנחלה בארץ בהתאם לדברי יעקב לפני מותו (בראשית מט ה-ז): "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים … אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל". אך לעומת שבט שמעון – זכה שבט לוי לנחלה חלופית כדברי משה (דברים י ח-י):
בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו ה' הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹקֶיךָ לוֹ. וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וַיִּשְׁמַע ה' אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא לֹא אָבָה ה' הַשְׁחִיתֶךָ
דברי משה גם חוזרים ומוכיחים שהיה זה בעקבות מעשה העגל שזכו הלויים במעמדם-תפקידם. בפרשתנו אנו גם רואים שלמרות שגרשון הוא הבכור בשבט לוי – דוקא קהת נבחר לשאת את כלי הקודש.
התורה מלמדת אותנו בעזרת נושא הבכורה המופיע בעיקר בספר בראשית שהאדם לא יכול לזכות במעמד רוחני יש מאין. זכויותיו של האדם נקנות בעמל של עבודה על המידות וביישומן במעשיו ובדיבורו. זהו מסר שעובר כשתי וערב לכל אורך התורה. אין נוסחאות קסם, אין אוטומט: אין זו גישת התורה.
על כן עלינו להיות ערים למגישי נוסחאות קסם אוטומטיות: קופת הישועות, אברכים בקבר הצדיק, השתתפות בשבת של התעלות, מזוזה מבורכת ותוצאות מובטחות מאמירת תהילים. פעולה עשויה להניב תוצאה חיובית אם יש לה את אחד מהתנאים הבאים:
- מצווה שה' ציווה לעשות. למשל אמירת תהילים יכולה להיחשב ללימוד תורה או להבעת שבח לה׳. הצבת מזוזה היא מצווה. כוונה בלבד אינה תנאי לקיום מצווה שכן ה' ציווה את עצם המעשה.
- מעשה שיש בו משום שיפור של מידותינו. לתפילה יש משמעות אם יש בה ענוה, חזרה בתשובה וחיזוק בעשיית מצוות. מידות להן חשיבות גבוהה: צדק, אמת וחסד.
רק עבודה אמיתית על מידותינו ומעשים שיש בהם משום הוכחה על מידותינו הטובות יוכלו להעלות את קרננו בעיני אלקים ואדם.
מסר מקסים!