פירוש זה שמעתי מפי סבי חיים חמיאל ז"ל ומובא בספרו מעייני מקרא. נדגים כיצד פעמים רבות הפשט מסתתר לו במקום בלתי צפוי: פירוש המובא כ-"דבר אחר", אצל פרשן שדרך הפשט אינה דרכו בדרך כלל.

פרשתנו פותחת בפסוקים שקשה להבין (ו ב-ד):

וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'. וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן…

מפרשים רבים מתקשים בהבנת הפסוקים שכן אנו מוצאים התגלויות רבות אל האבות בשם ה'. פתרונות רבים הולכים אל מחוזות הדרש, הרמז והנסתר.

באופן כללי יש חשיבות לשם בו מזדהה ה' בהתגלות לאבות, ואף יש הקפדה להשתמש בשם הזה כאשר מצטטים את ההבטחה. לדוגמה, יעקב פונה לה' בתפילה כך: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹקֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹקֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ" (בראשית לב י). רש"י מסביר את הכפילות בפניה לה' לפי שמות ה' בהתגלויות אליו: "…אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק … וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת" (בראשית כח יג-טו); "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ" (בראשית לא ג)

דוגמה נוספת: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי. וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים" (בראשית מח ג-ד). מסביר רד"ק: כי שם נזכר לו שם זה – "אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה" (בראשית לה יא).

רש"י בפירושו אצלנו מסביר שה' אומר כך: בכל ההבטחות לאבות נגליתי בשם אל שדי, אך בשם ה' – המבטא את נאמנותי לאמת – בה לא ניכרתי שהרי טרם קיימתי. הבעייה היא שלא בכל ההבטחות לאבות ה' מזדהה כאל שדי. למעשה אם נעיין היטב בשם בו מזדהה ה' בהבטחות לאברהם נמצא את המפתח לפתרון פשוט ונפלא.

ה' כרת עם אברהם שתי בריתות. ברית בין הבתרים מתחילה כך: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי ה' בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת…" (בראשית טו ז-ט). הברית השניה היא ברית המילה המתחילה כך: "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד … וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם … וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ" (בראשית יז א-ו).

ואם עוד לא עליתם על זה, אז דוקא בעל הטורים, שבדרך כלל מביא גימטריות וכדומה שאינם בדיוק פשט, אומר את הדברים במפורש ואני בכוונה מביא את הדברים במלואם (הפיסוק שלי):

…דבר אחר: "אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה'" – פירוש: באלו ב' שמות נראיתי להם: בשם יו"ד ה"א הבטחתים להשיבם בארץ לבטח; ובשם אל שדי הבטחתי אותם להפרות ולהרבות כי זה השם הוא על פריה ורביה. ב' דיעקב, ק' דיצחק, מ' דאברהם והוא בק"מ והוא בא"ת ב"ש שדי לכן נראה להם בזה השם. ובראשי תיבות: א' דאברהם, י' דיצחק, וי' דיעקב עולה כ"א כמנין אהיה הרי השם בראשי תיבות וסופי תיבות וזה "חונה מלאך ה' סביב ליראיו"

אכן, אם נסקור את התגלויות ה' לאבות נמצא שכאשר ה' מזדהה בשם אל שדי מופיעה ברכת ריבוי זרע, וכאשר ה' מזדהה בשם ה' מופיעה ברכת הארץ. במקרה של ברכה משולבת הכוללת גם ארץ וגם זרע – אז השם נקבע לפי הברכה שמופיעה ראשונה.

נביא מספר דוגמאות, כולם מספר בראשית. לאברהם: "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו" (יב ז); "וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם … שָׂא נָא עֵינֶיךָ … כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ … קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה … וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה'"(יג יד-יח); "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי … וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד … וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם … וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד … וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ" (יז א-ח)

ליצחק: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר … גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (כו ב-ה)

ליעקב: "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ…" (כח יג-יד); " וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹקִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ. וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ" (לה יא-יב)

גם האבות הבינו שהשם אל שדי קשור לברכת הזרע והדבר משתקף בברכות שהם מברכים. יצחק מברך את יעקב: "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים"(כח ג). יעקב אומר לשבטים: "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי" (מג יד). יעקב מברך את יוסף: "מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ … בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם" (מט כה)

עתה ננסה להבין את הביטוי "לֹא נוֹדַעְתִּי". כאן יש דוגמה לשינוי משמעות בשפה המדוברת. פירוש המילה "נודע" במקרא – להתגדל. מספר דוגמאות: "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'" (יחזקאל לח כג); "נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹקִים – בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ" (תהילים עו ב); "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ" (משלי לא כג).

לסיכום, נקרא את הפסוקים הבעייתיים עם הבנתנו המחודשת: "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'. וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (ו ב-ג). אם ננסה לנסח תוך שינוי מינימלי מפירוש רש"י שהבאתי לעיל, ההסבר הוא שה' אומר כך: בכל ההבטחות לאבות שנגליתי בשם אל שדי – התגדל שמי, אך בהבטחות בשם ה' – ההבטחות על הארץ – בהן לא התגדל שמי שהרי טרם קיימתי.

אכן הבטחת ה' לזרע כבר התקיימה במלואה: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם" (שמות א' ז), אולם לגבי הבטחת הארץ – ממשיך ה' בפסוקים הבאים ומבטיח : "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ" (ו ד) – עכשיו אגש לקיים גם את ההבטחה הזו. בהמשך מופיע 3 פעמים הביטוי "אני ה'" וישנה התייחסות נוספת להבטחה לאבות:

"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי … וְהִצַּלְתִּי … וְגָאַלְתִּי … וְלָקַחְתִּי … וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם … וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'" (ו ו-ח)

כאשר אקיים את הבטחתי ואביא את בני ישראל לארצם אז יתגדל (נודע) שמי ה' מההבטחות ובסוף שם ה' יהיה שלם.

גם אנחנו נלמד ממידותיו של ה' ונקפיד לעמוד בדיבורנו ובכך לשמור על שמנו הטוב.