מפרשים והוגי דעות כתבו רבות לגבי הקשיית לב פרעה הנראית כנוגדת את עקרון חופש הבחירה. ידוע גם פירושם של הראשונים (רמב"ם, רמב"ן ואחרים) שפשעי פרעה היו כל כך עצומים עד שחלק מעונשו היה שלא יוכל לשוב בתשובה.
אני מצטער שאני תמיד מקלקל את המסיבה, אבל פרעה כן חזר בתשובה! באמצע מכת ברד מתחנן פרעה להפסקת הרעמים המפחידים וכך כתוב שם: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים" (ט כז). בדומה לכך, גם בתחינתו להפסקת מכת ארבה ישנם סממנים ברורים של תשובה: "וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַה' אֱלֹקֵיכֶם וְלָכֶם. וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַה' אֱלֹקֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה" (י טז-יז).
על פי דברים שכתבתי על חטא העגל הרי שבשלב זה טרם היתה בעולם אפשרות של תשובה. על חטאיו ועל חטאי עמו מגיע כעת עונש לפרעה ולכל האומה המצרית, ואין אפשרות למנוע זאת.
אז מהי אם כן משמעות הקשיית לב פרעה?
במאמר לפרשת בראשית הסברתי שה' וויתר על ידיעתו את העתיד לגבי בני האדם ונתן להם בחירה חופשית אמיתית. גם הסברתי שאין זה סותר את היותו של ה' כל יכול שכן ה' יכול ליטול את המתנה הזאת בכל עת.
זהו בדיוק מה שה' עושה לפרעה!
במאמר לפרשת בא הראיתי את היעדים הרבים שבמכות מצרים. על מנת להוציא לפועל את התוכנית במלואה אכן נוטל ה' מפרעה את יכולת הבחירה החופשית ומתערב בשיקול דעתו. אבל אין כאן מניעה של תשובה, אלא ה' מקשה את לב פרעה כך שלא ייכנע גם אחרי מכות קשות כאשר המטרה המוצהרת היא לאפשר להוציא לפועל את כל התוכנית של ה' עד לסופה המר (מבחינת המצרים כמובן).
הסבר זה עולה מפשטות הפסוקים:
"… וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם" (ד כא)
"… וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ז ג)
"… כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" (י א)
"… לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם … וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ" (יא ט-י)
אם נחזור לפסוקים, הרי שמיד לאחר שמכת ברד הופסקה, אכן הקשיית לב פרעה חזרה לפעול: "…וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה" (ט לה) ובדומה גם לאחר מכת ארבה: "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (י כ).
הספורנו כותב במפורש כפרוש זה, אך הוא בנוסף מרחיק לכת בהיפוך גמור מההסבר המקובל: (ז ג)
וַאֲנִי אַקְשֶׁה: הִנֵּה בִּהְיות הָאֵל חָפֵץ בִּתְשׁוּבַת רְשָׁעִים וְלא בְמִיתָתָם, כְּאָמְרו "חַי אָנִי נְאֻם ה' אִם אֶחְפּץ בְּמות הָרָשָׁע, כִּי אִם בְּשׁוּב הָרָשָׁע מִדַּרְכּו וְחָיָה" (יחזקאל לג, יא), אָמַר שֶׁיַּרְבֶּה אֶת אותותָיו וְאֶת מופְתָיו, וְזֶה לְהָשִׁיב אֶת הַמִּצְרִים בִּתְשׁוּבָה, בְּהודִיעַ לָהֶם גָּדְלו וְחַסְדּו בְּאותות וּבְמופְתִים, כְּאָמְרו "בַּעֲבוּר זאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאתְךָ אֶת כּחִי", (להלן ט, טז). וְעִם זֶה הָיְתָה הַכַּוָּנָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִרְאוּ וְיִירָאוּ, כְּאָמְרו "לְמַעַן שִׁתִי אתתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּו וּלְמַעַן תְּסַפֵּר" (להלן י, א). וְאֵין סָפֵק שֶׁלּוּלֵא הַכְבָּדַת הַלֵּב הָיָה פַרְעה מְשַׁלֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּלִי סָפֵק, לא עַל צַד תְּשׁוּבָה וְהַכְנָעָה לָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּתְנַחֵם מִהְיות מורֵד, אַף עַל פִּי שֶׁהִכִּיר גָּדְלו וְטוּבו, אֶלָּא עַל צַד הֱיותו בִּלְתִּי יָכול לִסְבּל עוד אֶת צָרַת הַמַּכּות, כְּמו שֶׁהִגִּידוּ עֲבָדָיו בְּאָמְרָם "הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (להלן י, ז), וְזאת לא הָיְתָה תְשׁוּבָה כְּלָל. אֲבָל אִם הָיָה פַרְעה חָפֵץ לְהִכָּנַע לָאֵל יִתְבָּרַךְ וְלָשׁוּב אֵלָיו בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, לא הָיָה לו מִזֶּה שׁוּם מונֵעַ. וְהִנֵּה אָמַר הָאֵל יִתְבָּרַךְ "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעה", שֶׁיִּתְאַמֵּץ לִסְבּל הַמַּכּות וְלא יְשַׁלַּח מִיִּרְאַת הַמַּכּות אֶת יִשְׂרָאֵל, "לְמַעַן שִׁתִי אתתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּו" (להלן י, א), שֶׁמֵּהֶם יַכִּירוּ גָדְלִי וְטוּבִי וְיָשׁוּבוּ הַמִּצְרִים בְּאֵיזו תְשׁוּבָה אֲמִתִּית.
בנטילת הבחירה החופשית מפרעה יש מסר שמתווסף למסרים הרבים של מכות מצרים. לא די שמפגין ה' את יכולתו בתוך הטבע, מעבר לטבע, כנגד כל אליל וכו' (כל המסרים השונים של מכות מצרים). אלא שבנוסף, ובאופן חד פעמי בהיסטוריה, מראה ה' ואף מציין במפורש כיצד ה' גם לוקח את גולת הכותרת של הקיום האנושי – את חופש הבחירה עצמו. במילים אחרות, במסגרת הפגנת יכולותיו של ה' בעולם, מדגים ה' גם את עליונותו על הבחירה החופשית של האדם, ובכך מוכיח כי הוא זה שהעניק אותה לנו מלכתחילה.