"וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי" (יד יג). מדוע נקרא אברהם בכינוי מוזר זה, ולמה דוקא בפסוק זה העוסק במלחמת העולם הראשונה? ידוע המדרש (בראשית רבה פרשה מב, ח) שאומר: "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד". גם רש"י מביא הסבר משלו – שבא מעבר הנהר.

הפשט ממש פשוט. לקראת סוף פרשת נח הכרנו את אבי סב סבו של אברהם שנקרא עֵבֶר. למה שאברהם ייקרא על שמו?

ובכן, למרות שעֵבֶר היה רק אחד מניניו של שֵׁם, אנו רואים ברשימת שבעים האומות שיצאו מנח שהוא היה אדם חשוב מאד: "וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל" (י כא). רואים בפסוק זה שעֵבֶר הוא כל כך חשוב שעל שמו נקראת כל השושלת שיצאה משֵׁם.

בני עבר היו פלג ויקטן. מיקטן יצאו 13 עמים שונים כגון שְׁבָא, אוֹפִר וְחֲוִילָה (י כח-כט) שהיו עמים גדולים וידועים אך מאחיו פלג לא יצאו עמים עצמאיים אלא כל השושלת ממנו נקראת על שם האב עבר – העברים. מאחר שאברהם הוא נין נינו של פלג הרי שהוא עברי (על פי ספורנו על י כא, רד״ק על פסוקינו ואפשר גם לעיין בדעת מקרא על פסוקינו ובהערות שם).

מתי משתמשים בכינוי "עברי"? בבית קוראים לי בשמי הפרטי, בקהילה בשם המשפחה. מחוץ לעיר אני ירושלמי ובעולם אני ישראלי. כך גם הכינוי "עברי" הוא כללי ביותר וכך קראו לנו בזירה הבינלאומית. במצרים, יוסף נקרא מספר פעמים איש, עבד או נער עברי (לט יד) והאחים נקראים עברים (מג לב). גם בספר שמות משה הוא מילדי העברים (שמות ב ו) ואלקי העבריים נקרה עלינו (שם ג יח). יש עבד עברי בהשוואה לעבד כנעני (שם כא ב וגם דברים טו יב). גם בספר שמואל א אנו נקראים עברים על ידי הפלישתים (למשל ד ו). יונה מזדהה כעברי לפני הגוים בספינה (א ט).

אם נחזור לפרשתנו, מלחמת העולם הראשונה היא ענין בינלאומי וביחס לעמי האזור נקרא אברהם "עברי" על שם מוצאו.

מה שמבדיל בין העמים, ודאי לאחר ארוע מגדל בבל, הוא השפה. אברהם לא המציא שפה משלו, אלא הוא מדבר בשפה שלמד בבית באור כשדים והיא השפה העברית. כאשר תרח נדד עם משפחתו לארם נהרים הם החלו לדבר שם ארמית.

כך יוצא שלא כל מי שמדבר עברית ונקרא "עברי" הוא מבני ישראל. הרי לעֵבֶר היו צאצאים רבים אחרים שמקום מושבם היה באור כשדים ליד בבל. מהתקופה בה היגר תרח מאור כשדים לחרן (טורקיה) נמצאו תעודות אכדיות בהן אזכור של "חבירו" שהגיעו מאזור בבל. בשפה האכדית ח' וע' מתחלפות, וכך גם ב' ופ'. בפפירוס ליידן 348 ניתנו הוראות לספק מזון לחיילים ול- "חַ'בִּרוּ" או "עפירו" שסחבו אבנים למקדש רעמסס. נמצא גם שבר חרס עליו כתובת בכתב חרטומים מצרי המזכיר את החבירו כעובדים בעבודת פרך בבניית העיר פר-רעמסס (המזוהה גם כרעמסס המקראית). במכתבי אל-עמארנה מתקופת יהושע מתלוננים השליטים הווסליים בערי כנען מטעם המצרים על חדירת החבירו אשר כובשים את הארץ, ומבקשים מפרעה שישלח את צבאו לתקוף אותם. מכתב דומה יצא גם משכם ומירושלים. החבירו מוזכרים 61 פעמים במכתבים על פני 20 שנים.

ישנם גם מקורות אחרים מהם יוצא ש-"חבירו" התייחס לנוודים, שכירי חרב, שודדים ורוצחים. צריך לזכור שמקום מושבם של בני עבר היה באזור עירק של היום, וייתכן שלרוב האנשים שנדדו משם עד לאזורנו היתה סיבה טובה לברוח או שהיו נוודים. לא סתם קיבל אברהם ציווי מיוחד לנדוד לארץ כנען שהרי לאדם מן השורה לא היתה סיבה לנדוד אלפי ק"מ בתנאים שהיו אז.

חלק מההטייה "חבירו" השתמרה עד היום בביטוי הלועזי Hebrew, וכנראה שאנחנו השריד היחיד שיודע לומר כיום שהוא שייך לעם הקדמון הזה.

ע״פ סדר הדורות, עבר האריך ימים ובימי אברהם עדיין היה חי. חז״ל גם שמו לב לכך ואף החליטו שהוא הקים ישיבה ביחד עם ״דינוזאור״ נוסף שעדיין התהלך בארץ – שם בן נח. נקודה למחשבה: האם הכינוי ״עברי״ בימים שבהם עבר עדיין חי – היה בעל משמעות שונה מאשר לאחר שמת או בימינו?