לבר המצווה של בני היקר ברכיה.
ברכיה נולד בערב סוכות. הברית שלו היתה בהושענה רבה – ערב שמיני עצרת. מי היה מאמין שאת בר המצוה שלו נחגוג שבוע לפני פסח? [החגיגה המקורית נקבעה לשבוע שלאחר שמחת תורה, אך חל איסור על אירועים מעל 10 איש באותו השבוע והארוע נדחה].
למעשה ישנו קשר הדוק בין חג הסוכות לחג הפסח. הרי המאורע אותו מציינים בחג הסוכות קרה בחג הפסח! הסיבה לחג הסוכות מופיעה במפורש בתורה – "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג מג). פסוק זה מחדש לנו שביציאת מצרים ארע נס פלאי. אם נקרא בזהירות בסיפור יציאת מצרים נשים לב שהתחנה הראשונה של בני ישראל בתחילת מסעם מארץ מצרים היתה במקום עלום במדבר אשר נקרא בשם "סוכות". הפסוק הזה מחדש לנו ששם זה ניתן למקום על שם הסוכות בהן הושיב ה' את העם באורח פלא. ניתן למצוא מספר מקומות במסעי בני ישראל שנקראו על שם מאורע שקרה בהם, כאשר המקרים הברורים לכך הם מרה וקברות התאווה.
אם בני ישראל ישבו בסוכות בפסח, מדוע נצטווינו לשבת בסוכות – בסוכות?
הרעיון מאחורי שלושת הרגלים הוא אחד: הכרת הטוב:
פסח – הכרת הטוב על שה' הציל אותנו ממצרים מבית עבדים להיות לו לעבדים.
שבועות – הכרת הטוב על מתן תורה – בחירתנו לעם סגולה, דוגמה ומופת של מוסריות לעמים.
בסוכות אנו מרחיבים את הכרת הטוב מהתחנה הראשונה במסע להכרת הטוב על שה' סיפק צרכינו במדבר במשך כל 40 שנות הנדודים במדבר – ענני כבוד בלשון חז"ל.
אמנם כל אחד משלושת הרגלים מציין ארוע היסטורי חד פעמי – אבל אנחנו מצווים להפוך אותם לחג שחוזר כל שנה וכך משפיע עלינו שוב ושוב – פעם בשנה – על כל מהלך חיינו. בשלושת הרגלים קיבלנו – ואנו מקבלים מחדש בכל שנה – את עם ישראל, את תורת ישראל, ואת ארץ ישראל:
פסח – הארועים הדרמתיים של לידתו של עם ישראל משמשים כל שנה לחינוך – העברת המקל מדור לדור בליל הסדר. הסיפור הופך להיות הכלי לחידוש קיומו של העם בכל שנה ושנה, ובכל דור ודור.
שבועות – ציון מעמד הר סיני משמש עבורנו הזדמנות לקבל את התורה מחדש כל שנה. התורה איננה מסמך שכל חשיבותו בתאור ההיסטורי שבו, אלא היא נשארת רלוונטית מאחר שהיא מכילה את המצוות שיש לקיימן בכל יום. אמר רבי יהושע בן לוי כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני (קידושין ל.) – זהו מתן תורה שבכל יום ויום, דור ודורשיו.
ואילו בסוכות – לאחר 40 שנה נכנסנו לארץ ישראל. כאן הגשם מחליף את המן ואת הבאר – ה' מספק כל צרכינו גם היום, גם אם זה לא נראה כמו נס. אנו יושבים בסוכה כדי להראות שמיבטחינו בו. סוכות הוא חג המים כפי שמתבטא בארבעת המינים, בניסוך המים ובשמחת בית השואבה.
פסח ושבועות נשארים במקומם בלוח השנה בשל הארוע המסוים אותו כל אחד מהם מציין – יום יציאת מצרים ויום מתן תורה. אבל לאחר שנכנסנו לארץ, חג הסוכות מתחבר לזמן האסיף בו אנו שמחים על היבול החדש – ומציינים שהשפע הוא מאת ה', ובאותו הזמן מתפללים על המים. לכן חג הסוכות עבר לתקופת האסיף. כך גם חזרנו לנושא הכרת הטוב.
אני מאמין שהכרת הטוב הוא מסר השזור לאורך התורה מאדם הראשון ("הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי", בראשית ג יב) ועד דור המדבר ("אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא", במדבר יג לב), והוא מהווה יסוד לכלל המידות של האדם.
בימים אלה כל עם ישראל לומד את ערך הכרת הטוב על חלקת ארץ קטנה לה זכינו, על המסורת האדירה מנת חלקינו, ועל העם הנפלא שלנו שכוחו באחדותו, ועליו נגן מפני הקמים עלינו בעזרת ה'.
ברכיה, אתה החוליה הבאה בעם ישראל. בהגיעך למצוות אתה מקבל על עצמך את האחריות ללמוד – וללמד: לקבל את התורה ולהעביר אותה הלאה. להמשיך את קיומו של עם ישראל לדור הבא, תוך הכרת תודה על ארץ חמדה טובה ורחבה.
מזל טוב לרגל כניסת ברכיה לנועם עול מצוות