לאחר עשרת הדיברות העם פונה אל משה רבינו ומבקש שה' ידבר רק איתו – "אַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת" (כ טז). תשובתו של משה כוללת בתוכה סתירה לוגית:

"וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ" (כ יז)

אל תפחדו – ה' פשוט מנסה להפחיד אתכם. או לחילופין: אל תפחדו – פחד זה דבר טוב. שתי האפשרויות לא הגיוניות.

אני משלב שני הסברים שמופיעים בעלון "שיחת השבוע" של חב"ד (יתרו תשפ"ד), אחד מתוך "תורה אור" והשני ע"פ ר' מנחם-מנדל מקוצק. רש"י מפרש על פסוק זה – "נסות מלשון הרמה". מטרת ה' להעלות את הדרגה של עם ישראל: פחד "פֶּן נָמוּת" איננו יראת ה' נכונה. יראת ה' נכונה היא יראה כזאת שמונעת את האדם מחטא – "לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ".

ברצוני להוסיף על הסבר זה. פחד מוות המופיע כתגובה לנבואה ראשונה זו תכונה חיובית והיא מביעה ענווה. אז אפשר בהחלט לומר שעם ישראל עמד בהצלחה בנסיון של נבואה ראשונה, ולכן משה יכול לומר שמעמד הר סיני היה "לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם" ממש. אם נשאל – מדוע היה צריך ה' להופיע בקולות וברקים ולהפחיד את העם? – עונה משה שבכך תוטבע בעם יראת ה' בשאיפה למונעו מחטא.

לסיכום: אל תיראו פחד מוות; תיראו מחטא.