בקבלת שבת אנו פותחים כך:

לְכוּ נְרַנְּנָה לַה' נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ. נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ (תהלים צה א-ב)

מישהו שם לב שיש כאן מילה שחוזרת פעמיים בכתיב שונה?

בדעת מקרא מצאתי התייחסות לכך, ושם מוסבר שזה לתפארת הקריאה. ככה עושים בשירה כדי שיהיה יפה.

הכתיב הרגיל הוא ״נריע״. בפסוק הראשון פתיחה חגיגית שמתבטאת בהוספת הסיומת ׳ה׳ גם למילה ״נרנן״ וגם למילה ״נריע״.

אבל אין צורך לומר שזו תוספת של שירה. תוספת כזו נפוצה בקריאה מסוג זה, והנה מספר דוגמאות:

הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה (בראשית יא ג)

הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם (שם פס׳ ו)

הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ (שמות א י)

המילה ״לכו״ מקבילה למילה ״הבה״ וגם שם רואים את ההטיה הזו:

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ (יונה א ז)

לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל ה׳ (הושע ו א)

לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה (שמואל א ט ט) ופירוש הביטוי הוא כמו ״הבה נלך״ וכך גם:

בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה׳ (ישעיהו ב ה)

אבל לאחר עיון, ייתכן שהכתיב השונה מרמז גם על משמעות שונה. אנחנו מוצאים שבנוסף לשירת הלויים – גם תקעו בחצוצרות בהקרבת קרבנות המועדים:

וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹקֵיכֶם אֲנִי ה׳ אֱלֹקֵיכֶם. (במדבר י י)

וכך גם רואים בתהלים כז ו:

וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה׳

אבל להריע אפשר גם ללא שופר:

וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם הָרִיעוּ כִּי נָתַן ה׳ לָכֶם אֶת הָעִיר (יהושע ו טז)

אם נחזור לפסוקים לעיל, בפסוק הראשון הקבלה בין נרננה לבין נריעה ושניהם קריאה בפה. בפסוק השני התרועה נלווית לקרבן תודה וייתכן שמדובר בתרועת כלי נשיפה.