הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹקֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת (כט כח)

כולנו מכירים את פרוש רש"י:

ואם תאמרו מה בידינו לעשות, אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר (פסוק יז) פן יש בכם איש וגו', ואחר כך (פסוק כא) וראו את מכות הארץ ההיא, והלא אין אדם יודע טמונותיו של חברו?
אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' אלוהינו והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות, לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם ייענשו את הרבים.

אבל ההסבר מוציא את הדברים מההקשר של הפסוקים שקדמו להם. בפסוקים האחרונים דובר על המכות שחטפה הארץ והגלות שנגזרה על תושביה. אם נישאר בהקשר של דברים אלו, הרי שהפסוק שלנו אומר כך:

המכות והגלות – אלו הן הנסתרות. אין אנו יודעים את חשבונותיו של ה'. אין אנו יודעים כיצד 2000 שנות גלות מכפרות על עוונותיו של עם ישראל. אין אנו יודעים מדוע קרתה השואה. כל אלה הן נסתרות.

החלק הגלוי לפנינו הוא חובותינו כלפי ה' – לעשות את כל דברי התורה הזאת.