לא.

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה. וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ. (כא י-יד)

חשוב להכריע לפי הפשט בין הירושלמי שאוסר, ודיברה תורה כנגד יצר הרע (ר' יוחנן במכות ב ו) – לבין דעת רב ושמואל בבבלי (קידושין כא:) לפיהם נכנעה תורה ליצר הרע.

התורה לא מתביישת לכתוב לאחר חודש ההמתנה "וּבְעַלְתָּהּ". לכן כאשר כתוב בתחילה "וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה" אין לטעון שיש כאן לשון נקיה והכוונה לבעילה. לא כתוב "וחשקת בה ובעלתה".

בנוסף, אילו היתה מותרת בעילה בשדה הקרב, אז מעמד החשק היה כבר בשדה הקרב ולא במחנה השביה. מחנה השביה יכול להיות פעיל חודשים לאחר הקרב.

ישנן שתי אפשרויות ביחס לשבויה: העסקתה כשפחה שאינה ישראלית או לקיחתה לאישה תוך הפיכתה לבת ישראל. אין לערבב בין שתי האפשרויות. בתום חודש ההמתנה נמצא רגע ההכרעה. בעילה לשם אישות הופכת את האישה לבת ישראל. אם לאחר מכן מגלה הבעל שהוא אינו חפץ בה עוד כבת זוג, אין לו אפשרות לחזור לאפשרות החלופית והוא חייב ולשלחה מביתו לדרכה. במקרה זה מספקת לנו התורה אבחנה פסיכולוגית-חברתית חדה – "תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ": הבעילה נכפתה על האישה והיא נחשבת לאונס.

האם במקרה שהזיווג עלה יפה מתברר שלא היה אונס? האם במקרה שאין אונס אז הזיווג יעלה יפה? נקודה למחשבה.

לסיכום: אין כל היתר לאונס בשדה הקרב, אבל טוב ששאלת – כי כאן טמון המפתח להצלחת הקשר במקרה הטעון של שבוית מלחמה יפת תואר.