בסיום פרשת בלק דרמה טראגית כאשר פינחס עצר מגיפה בה מתו 24,000 מבני ישראל. לפני פעולתו של פינחס מופיעים הפסוקים הבאים (כה ד-ה): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף ה' מִיִּשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר". המפרשים מתקשים שם במספר שאלות:

1. האם ה' מבקש להעניש את ראשי העם כדי לכפר על אלו שחטאו, בניגוד לכלל שאיש בחטאו יומת (דברים כד טז)?
2. האם משה שינה מההוראה בהתאם להבנתו – בגלל השאלה לעיל?
3. בשביל מה מופיעים בכלל שני פסוקים אלו אם נראה שלא יצאו כלל אל הפועל?
4. אם הדברים לא יצאו אל הפועל כיצד זה שקנאתו של פינחס עצרה את המגפה?

רש"י, אבן עזרא ורמב"ן נדחקים ומשנים את הנושא באמצע דברי ה'. לדעתם "הוקע אותם" מתייחס אל החוטאים ולא אל ראשי העם, בהתאם להוראתו של משה בהמשך. אבן עזרא גם מוסיף שהוראה זו החלה לצאת לפועל, אך רמב"ן אומר שמעשה פינחס קרה לפני שהספיקו לעשות כן.

הרב אלחנן סמט מציע שהמפתח להבנה נמצא בתחילת פרשת פינחס:

וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא (כה יד-טו)

מתברר שאכן צווה ה' להעניש את ראשי העם, אך לא כדי לכפר על מעשה שלא עשו – שהרי אנו רואים שהחוטא הראשי היה זמרי, נשיא שבט שמעון! משה לא פנה אל ראשי העם אלא אל השופטים. הוא הרחיב את הצווי לכלל החוטאים, אבל בפשטות ראשי העם היו אמורים להישפט תחילה. כאשר הוראתו של משה לא יצאה אל הפועל וכולם בכו בחוסר אונים, היה זה פינחס שעצר את המגפה בגלל שהאיש אותו הרג לעיני כל היה נשיא בית אב לשמעוני – בדיוק בהתאם לדרישת ה'.