יש כאן מטפורה שה' מטהר את ישראל כמו מקוה, לא?
…לא בדיוק. בתנ"ך אין קשר בין מקוה לבין טהרה אלא זה רק בלשון חז"ל החל מימי המשנה.
ירמיהו פרק יז מדבר על בטחון בה'. בפסוקים ז-ח מופיעים הפסוקים המפורסמים:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם …
הפסוק שלנו אומר שצריך לתלות את תקוותך בה', ומי שעוזב את ה' יתבייש וייקבר באדמה כי ה' הוא כמו מקור מים חיים (בכל זאת יש מטפורה…):
מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה'
(סורי מלשון סוררים. בארץ יכתבו כלומר ייכתבו למיתה)
אנחנו כן רואים כאן משחק מלים בין תקוה למקוה מים וכן קישור למים בסוף הפסוק ובטח שמתם לב לדמיון בין יבושו לבין ייבשו, וגם בפסוק ח הצדיק הוא כעץ שתול על מים. באופן כללי ניתן למצוא קשרים רבים בין תקוה למים (תודה לאראל סגל):
עין הוא מקור מים, אך גם "אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם" (תהלים קכג א), כָּלוּ עֵינֵיהֶם = אבדה תקותם (ירמיהו יד ו)
יבש – בוש (בפסוק שלנו)
מקוה – תקוה (גם אצלנו)
אכזבה – נחל אכזב
הדבר נובע מתקוות האדם לגשם, בעיקר אם הוא חקלאי, אבל הרי כולנו היום מייחלים לגשם. אז אם אנו מתעקשים למצוא כאן מטפורה, הפסוק מרמז לכך שה' הוא כמו מקוה מים גדול ואליו תקוותנו.
ניצן היקר, פרשת יפה את הפסוק "מקוה ישראל ה' " לפי הפשט אבל אליה וקוץ בה. כתבת "בתנ"ך אין קשר בין מקוה לבין טהרה אלא זה רק בלשון חז"ל החל מימי המשנה."
אבל לדעתי יש יותר מסתם רמז לקשר בין מקוה לטהרה בפסוק הבא:
(לו) אַ֣ךְ מַעְיָ֥ן וּב֛וֹר מִקְוֵה־מַ֖יִם יִהְיֶ֣ה טָה֑וֹר וְנֹגֵ֥עַ בְּנִבְלָתָ֖ם יִטְמָֽא: (ויקרא פרק יא)
וגם בעצת אלישע הנביא לנעמן המצרע שר צבא ארם נאמר:
(י) וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו אֱלִישָׁ֖ע מַלְאָ֣ךְ לֵאמֹ֑ר הָל֗וֹךְ וְרָחַצְתָּ֤ שֶֽׁבַע־פְּעָמִים֙ בַּיַּרְדֵּ֔ן וְיָשֹׁ֧ב בְּשָׂרְךָ֛ לְךָ֖ וּטְהָֽר: … (יג) וַיִּגְּשׁ֣וּ עֲבָדָיו֘ וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָיו֒ וַיֹּאמְר֗וּ אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ הֲל֣וֹא תַעֲשֶׂ֑ה וְאַ֛ף כִּֽי־אָמַ֥ר אֵלֶ֖יךָ רְחַ֥ץ וּטְהָֽר: (יד) וַיֵּ֗רֶד וַיִּטְבֹּ֤ל בַּיַּרְדֵּן֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים כִּדְבַ֖ר אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וַיָּ֣שָׁב בְּשָׂר֗וֹ כִּבְשַׂ֛ר נַ֥עַר קָטֹ֖ן וַיִּטְהָֽר: (מלכים ב פרק ה)
יש לשים לב שהרחצה במי הירדן (פסוקים 10, 13) מוגדרת גם כטבילה (פסוק 14) ובכל מקרה נקבע שהדבר יביא לטיהור המצרע. לפי דעתי, גם מענין זה אפשר למצוא יותר מרמז לקשר בין טבילה במקוה לבין טהרה (למרות שנהר של מים זורמים כמו הירדן אינו בדיוק מקוה).
אשמח לתגובתך!
שלום חניאל ותודה על תגובתך!
אני מזכיר לך שאני מפרש "פשט" ואתה מביא לי "רמז" פעמיים. הפסוק מויקרא יא דן בטומאת כלים מנבלה, ומציין שמקוה מים אינו נטמא. זה אומר שניתן לשתות מהמים או לרחוץ בהם, אבל גם בכלי שלא נטמא ניתן לרחוץ.
לגבי נעמן, יש לזכור שטבילה במקווה אינה מטהרת מצורע ואינה מרפאת אותו, ואילו כאן מדובר על אירוע חד פעמי בהוראת נביא. אילו טבל נעמן בכל מקווה אחר לא היה הדבר מועיל לו כפי שנאמר שם במפורש.
לגוף הדברים, כוונתי שהמילה "מקווה" בתנ"ך אינה מתייחסת לבריכה מיוחדת או טבעית שבה ניתן לטבול ולהיטהר. המילה מקווה היא כמו המילה ים או אגם והיא איננה מושג הלכתי.
ניצן