פירוש מקוצר לפסוקי הסיום של ברכתו של משה (לג כו-כט). יש לקרוא תחילה את ההסבר לתחילת הברכה.

כל הסיום די אחיד מבחינת הרעיון: ה׳ נלחם את מלחמות ישראל ולכן אל להם לחשוש לקראת הכניסה לארץ. נפגוש פעמים רבות כפילות בהקבלה של הגנה ותקיפה: ה׳ מצד אחד שומר עלינו – ומצד שני תוקף את האויב. המגן והחרב.

רבים אולי לא יסכימו עם ההסבר שלי לתחילת הפסוק הראשון. אני מפרש כך בגלל ההקבלה לפסוק האחרון (אותה אציג בסיום), הנפתח במילים ״אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ״. כל ההסבר לפסוק הראשון מושפע מההקבלה הזו.

אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן – "אל" מלשון כח, כמו: "צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה" (תהלים לו ז). בפסוק זה יש הקבלה בין 'אל' לבין 'רבה'. אז המשמעות אצלנו: אין ככוחו של ישראל, שהרי – –

רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ – הסברנו שבלשון הפיוטית ה׳ רוכב בשמים על גבי עננים. הוא מגן על עם ישראל במלחמה.

וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים – רש״י מסביר שהמילה 'רוכב' נכנסת פעמיים – ובגאותו רוכב שחקים. גאותו=כוחו (בתקיפת האויב).

מְעֹנָה – אֱלֹהֵי קֶדֶם, וּמִתַּחַת – זְרֹעֹת עוֹלָם – (ע״פ אבן עזרא) ה׳ מכסה עלינו מלמעלה ותומך בנו מלמטה. פסוקים להשוואה מתהלים צא ט ו- יב:

כִּי אַתָּה ה׳ מַחְסִי, עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ … עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ

בנוסף אם ניזכר שעולם זה במימד הזמן, אז מדובר על זרועות נצח, ואז קדם הוא עבר נצחי, לעומת עולם שזה עתיד נצחי.

לסיכום, יש לקרוא כך: מחסה הגנה מעלינו – ה׳ שהיה מעולם; וכר יציב מתחתינו – כפי ה׳ שיהיו לעולם.

פסוק שהיה ממש לא ברור הפך לפסוק יפהפה, הן רעיונית והן מבנית.

וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב, וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד – הגנה ותקיפה. אני חושב שכאן מזכיר משה את הציווי החמור שלאחר שהאויב ברח מגיע התפקיד שלנו להשמיד את האלילים שנשארו מאחור.

וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח – בָּדָד עֵין יַעֲקֹב – שימו לב להקבלה: ישראל=יעקב, בטח=בדד, ואז נשארנו עם: וישכון=עין. המילה עין היא מלשון מעון שהופיעה בפסוק הקודם. מעניין האם שייך בעוד מקומות, למשל אולי עין גדי=מעון הגדי, עין משפט = בית המשפט.

אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ; אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל – יש כאן ברכת ארץ וברכת שמים. ״יערפו״ מלשון ערפל. בשני המקרים יש שיכול אותיות (כמו כבש-כשב) ולהשוואה: ״וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל״ (משלי ג כ). להרעיף זה להזיל.

אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּה׳, מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ

פסוק זה מקביל לפסוק הראשון לעיל – כעת אציג את ההקבלה:

אין כאל ישורון – אשריך ישראל מי כמוך
רוכב שמים בעזרך – עם נושע בה׳ מגן עזרך
ובגאותו (רוכב) שחקים – ואשר (ה׳) חרב גאותך

מהקבלה זו אנו למדים שכמו שה׳ הוא המגן כך ה׳ הוא החרב.

וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ

מפרשים רבים התבלבלו כאן. לא נאמר יְכַחְשׁוּ שמשמעו ישקרו, אלא יִכָּחֲשׁוּ, כלומר שיוכנעו לפניך בקרב.

לסיום, ההשפלה הגדולה של האויב היא לדרוך על במות עבודה זרה שלהם – מקום שרק לכהניהם היה מותר לעלות (השוו לכניסת האויב לבית המקדש שלנו).

פסוק זה מקביל לפסוק הקודם – "וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב, וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד" – בשני המקרים החלק הראשון מתמקד במפלה פיזית, ואילו החלק השני במפלה רוחנית.