עוד מילדות כולנו מכירים את סיפור ששת ימי בראשית. אבל אח"כ למדנו בבית הספר קצת מדע והבנו שישנן כמה בעיות בסיפור שבתורה. האם הסיפור גדל איתנו או שמא נשאר כאגדת ילדים?

סיפור הבריאה מתעלם לחלוטין מתגליות המדע של אלפי השנים האחרונות. בסיפור בתורה הארץ נבראה לפני השמש, הכוכבים הם קטנטנים, השמים כחולים בגלל שיש מעליהם ים, השמש איננה המקור של אור השמים או היום והלילה, וזמן היום והלילה זהים בכל מקום בעולם, כך שהוא כנראה גם שטוח. כמה תמימים היינו בגן.

יש לנו רגשות נחיתות ביחס למדע. שם יש הרבה יותר אנשים, השקעה כספית, ולהם מותר לשנות את הגירסה ולשפרה עם הזמן. אז חשוב לציין שאנחנו דוקא מובילים בנקודות. הרי לכל אורך אלפי שנים המדע טען שהעולם סטטי והיה קיים תמיד. רק לפני כ-60 שנים התקבל אישוש לתאוריית המפץ הגדול והקהילה המדעית הגיעה להסכמה שהעולם אכן נוצר. תאורייה זו אף קובעת שבבריאת העולם נוצר גם הזמן, כך שאפילו אין מה לדבר על מה שקרה "לפני" המפץ הגדול: לא היה "לפני". תאוריית האבולוציה מתאימה יותר לסיפור בריאת העולם מאשר הקביעה שכל החיות תמיד היו. נשאר רק לדון בפרט השולי של משך הזמן שזה לקח. משל לזוג שהסכים להתחתן ונותרה רק מחלוקת על גובה הנדוניה. הבעיה היא שבמקרה שלנו, אם נדבוק במשל, אבי החתן דורש 14 מיליארד דולר ובידי אבי הכלה בקושי ששה שקלים…

ישנן שלוש גישות עיקריות להתמודדות עם המחלוקת לגבי גיל היקום.

הגישה הראשונה מנסה להראות שסיפור הבריאה אכן מתאים לתאוריית המפץ הגדול. לפי גישה זו יום של ה' בבריאת העולם איננו יום שלנו ואולי ששה ימים הם ששה מיליארד שנים. פיתוח נסיונות אלה ממלא ספרים שלמים. המאמץ להראות שתאוריית האבולוציה מתאימה למסופר בתורה הוא לדעתי יותר הגיוני מאשר נסיונות להפוך בעצמנו למדענים ולנסות לסתור את התאורייה המדעית. בואו נשאיר את הדיון המדעי למדענים.

אך לדעתי אין זה הכיוון. אני מזמין אתכם לקרוא את פירושו של הרלב"ג שניסה להתאים בין סיפור הבריאה לתאוריות המדעיות של אריסטו ותלמי בדבר גלגלים בשמים וארבע יסודות החומר. כפי שקריאת פירושו נראית לנו היום לא רלוונטית – כך ייראו פירושים בני זמננו לקוראים בעוד 500 שנה כאשר תאוריות חדשות יצוצו, כגון אולי גילוי מפלצת הספגטי הקדמונית.

המנסים ללכת בגישה זו נאלצים להוציא פסוקים רבים מפשטם. למשל, אמנם "ויהי אור" מתאים למפץ הגדול, אבל כיצד נבראו השמש, הירח וכל הכוכבים ביום רביעי לאחר הצמחים שנבראו ביום שלישי?

נעבור לגישה השנייה. לפי גישה זו המדע פשוט טועה בהערכת הזמן. כמו שחיכינו בסבלנות והוא כבר מודה שהעולם נברא, נמתין עד שהמדע יתקדם ולבסוף יגיע אל האמת. הבעיה היא שהמדע אינו צפוי לעשות שינויים כה מרחיקי לכת. לא סביר שהמדע פתאום יחליט שהצמחים הופיעו לפני השמש והכוכבים.

בעיה נוספת לשתי הגישות שמנינו היא סיפור חדש שמתחיל בפרק ב' כאילו שלא קראנו על בריאת העולם בפרק א', סיפור שאף סותר את הסיפור הראשון : "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה … וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" (ב ד-ז). בהמשך נבראים החיות, והאשה נבנית מהצלע של האדם.

הסתירות בין שני הפרקים הביאו את מבקרי המקרא לקביעה שלפנינו אוסף סיפורי פולקלור שנאגדו יחדיו. הרמב"ם קובע (מורה נבוכים ב כט) שכל סיפור בראשית הוא משל.

שתי הגישות הראשונות מנסות לצמצם פערים. ברצוני לתאר בפניכם גישה שלישית שנקראת "עולם נברא זקן". גישה זו גם מסתדרת עם תאוריית האבולוציה.

נתמקד תחילה בבריאת אדם. אדם לא נברא כתינוק בן יומו אלא כבחור בן 20. רופא שהיה בודק אותו היה אומר שלפניו אדם בריא בן 20. הרופא היה יכול להוכיח ממבנה העצמות כיצד השפיעו 20 שנות פעילות גופנית על גדילתם. הרופא היה אפילו מוצא נוגדנים למחלת האדמת ומוכיח לנו שאדם חלה באדמת בגיל חמש. הנוגדנים אינם שם כדי להטעות את הרופא. פשוט לאדם בריא בן 20 כבר יש נוגדנים לאדמת, מחלה מסוכנת למבוגר, במיוחד אם שמו אדם והוא מתכנן לחיות עד גיל 930.

אותו הדבר לגבי בריאת העולם. הבורא יצר יקום יש מאין, ויקום זה הינו "תקין בשביל עולם בן 14 מיליארד שנים". כלומר בדומה ליצירת אדם, מדען שחוקר את העולם טוען שלפניו עולם בן 14 מיליארד שנים והוא יכול לתאר לנו את כל השלבים השונים שעברו על העולם בהתהוותו על פי חוקי הטבע.

גם כאן אין מדובר בהעמדת פנים. לא נשתלו עצמות דינוזאורים ושכבות גיאולוגיות על מנת להתל במדען. כמו שמחלות הילדות שרישומן המופיע אצל אדם הראשון מעידים על התפתחות תקינה אשר שכללה את המערכת החיסונית שלו, כך גם כל התגליות המדעיות מעידים על עולם תקין. המסקנות של המדענים הן אמיתיות ביחס להבנת טבע העולם – אך יש לדייק: רק ביחס לטבע העולם. אין להשליך מהן כל תובנה תיאולוגית או מוסרית. על המדע להתמקד ב-"מה" וב-"איך" – ולא להתעסק ב-"למה".

שיטה זו מובאת ע"י רד"ק בבאורו על "ויהי אור": "והכל נברא ברגע אחד, אך לא יצרו פעילתם לפעלם על פני תבל כי אם כל אחד ואחד ביומו". הוא מרחיב בנושא בפירושו לפסוק יד: "וכל אחד ואחד היה בעת בריאתו בתמונתו השלמה" והוא אף מבסס זאת על דברי ר' יהושע בן לוי: "כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, בדעתן נבראו, בצביונם נבראו" (בבלי חולין ס.).

לפי הסבר זה תאוריית האבולוציה יכולה להיות נכונה. ייתכן שטבע העולם כולל תהליך מדהים שאנו קוראים לו אבולוציה וכך ברא אלקים את העולם. זה לא אומר שהכל אקראי, אלא שה' ברא את העולם בעזרת האבולוציה. אוסיף כאן משל. מדען המציא שיטה לפתור את בעיית כתמי הנפט בים. הוא לוקח תמיסה של מי ים ומזון ומחליף באופן הדרגתי את המזון בנפט. החיידקים שבתמיסה מסתגלים בהדרגה לנפט ומכורח הנסיבות לומדים להפיק אנרגיה מהנפט. לאחר דורות רבים מתקבלים חיידקים שנפט הוא מזונם. המדען מעוניין לרשום פטנט על המצאתו אבל הרי החיידקים נוצרו מעצמם בתהליך אבולוציוני. תופתעו אולי אך זוהי אכן גישת מכון הפטנטים היום: לא ניתן לרשום פטנט על יצור חי. אז אל לנו להיעלב אם המדע אינו מעניק לה' קרדיט על יצירת האדם.

יש כאלו שלא מרגישים בנוח עם גישת "עולם נברא זקן". הם טוענים שזו גישה חמקמקה ומתחכמת שלא ניתן להוכיח או לסתור. התשובה שלי לכך היא שהתורה אינה מנסה להוכיח בשום מקום את טענותיה. התורה מספרת לנו כיצד הם פני הדברים ובידינו הרשות להשתמש במידע או להתעלם ממנו. כאשר קריין מדווח ברדיו על תאונה באיילון הוא לא צריך להוכיח את דבריו. מי שרוצה יכול להתעלם מהמידע ולהצטרף לשורת הסקרנים. גישת "עולם נברא זקן" מחזירה אותנו ממצב של סתירה בין התורה למדע למצב של שיווי משקל ואז זה ענין של אמונה כפי שהיה המצב בהתחלה.

לגבי שאלת הסיפור השני המתחיל בפרק ב', ניעזר במשל נוסף. נניח שאנחנו מעלים הצגה. במשך שישה ימים נכין את הבמה, את הרקעים ואת התאורה. אחר כך נזמין את שחקני המשנה שילמדו את תפקידם ולבסוף נכניס את השחקן הראשי המכובד. תאור זה מתאים לפרק א'. מאחר שההצגה עוד לא התחילה – זמן זה הוא מחוץ לזמן של ההצגה.

פרק ב' מתאר את תחילת ההצגה. השעון של העולם מתחיל לתקתק. תאור המאורעות אכן פותח במילים "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (ב ד). כאן מתחיל התאור הכרונולוגי של סיפור המעשה בתוך הזמן של העולם. אכן כל העולם במה.

כך למשל מתואר בפרק א' שכל החיות מוכנות מאחורי הקלעים כדי לעלות על הבמה. בפרק ב' מתואר כיצד עלה הצורך בהן בשביל האדם ומתי הן עלו על הבמה. כך גם הצמחים היו מוכנים אולם היה צורך להשקות ולעמול על מנת שיגדלו.

ייתכן שישנם קוראים שירגישו שהפילוסופיה פה פשוטה מידי. איך ייתכן שבכמה פסקאות אני מציג רעיון די פשוט שעונה על תהיות כה עמוקות? התשובה היא שהתורה נועדה להיות מובנת גם לאדם חסר השכלה. כן, רעיונות פשוטים מסדרים את כל מבנה היקום ומשאירים מקום לקיום הבורא, לא משנה לאיזו מסקנה הגיעו המדענים והפילוסופים בדור מסוים זה או אחר.

נחזור כעת לסיפור ששת ימי בראשית. לאור האמור לעיל הרי ימים אלה אינם מתארים ארועים הסטוריים, ואינם מתארים תהליך מדעי. אז מהי משמעותו של סיפור בריאת העולם? כמו כן מה המשמעות של המספרים שש ושבע למספר ימי בריאת העולם?

אכן התורה איננה ספר היסטוריה וגם איננה ספר מדע. מטרתה לכוון את האדם בדרך הנכונה ולחנכו לערכים ואמונה. מטרת בריאת העולם ללמד אותנו את היסודות של האמונה בבורא אחד. סיפור הבריאה אכן מתאים ליצירה של כל העולם ברגע אחד, וכל השאר רק נועד לתת רקע חינוכי אמוני. אם נעיין בפסוק הראשון נראה שכבר שם נבראו השמים והארץ. אין מדובר בהקדמה שהרי מייד לאחר מכן נאמר שהארץ היתה תוהו ובוהו, היה חושך, תהום ומים. הביטוי "ברא" כמעט שאינו מופיע עוד. אור החיים מביא פרוש זה בהתאם לדברי ר' ישמעאל (בראשית רבה א יד): "את השמים – לרבות חמה ולבנה ומזלות; ואת הארץ – לרבות אילנות ודשאין וגן עדן". גם הרמב"ם מביא הסבר דומה (מורה נבוכים ב ל) ומתבסס על בבלי חגיגה (יב.): "הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא תלאן עד יום רביעי".

על מנת לעשות סדר בשממה של "תוהו ובוהו״, בשלושת הימים הראשונים יש תהליך של הבדלה ויצירה: בין יום ללילה ליצירת השמים (אור ביום, חושך בלילה), בין מים עליונים לתחתונים ליצירת הים, ובין ים ליבשה ליצירת היבשה. בשלושת הימים שלאחריהם ה' מוסיף תוכן: גרמי השמים לשמים, הדגים לים, והחיות ולבסוף אדם ליבשה. אנו לומדים על אחדות הבורא: אין כוחות שונים בעולם כפי שהיתה הדעה של עבודה זרה. אין אל של מות, אל של שמים, אל של ארץ או אל של ים. ה' ברא את כל היצורים וגם את התנינים הגדולים שנחשבו לאל ע"י המצרים. ה' מבדיל בין הכוחות המנוגדים וגם בהמשך בין חול לקודש ובין טוב ורע.

בתוך תהליך הבריאה מסרים נוספים רבים, כמו למשל מקומו המיוחד של האדם בבריאה בהיותו מצד אחד עפר – אך מצד שני בצלם אלוקים. מכאן שכל בני האדם שווים ועליהם להכיר טובה לבורא.

מסר נוסף בסיפור הבריאה קשור למספרים שש ושבע. שש מסמל את כל הכוונים הטבעיים (ימה וקדמה, צפונה ונגבה, מעלה ומטה), ושבע מייצג את המובדל בטבע – המקודש. שמונה מייצג את העל-טבעי. המסר הוא שבתוך העולם וכחלק ממנו קיים חלק שהוא קדוש. הקדושה היא חלק מן העולם הטבעי ולא חיצונית לו. אין צורך להתנתק ולהתנזר מטבע העולם על מנת להיקרא קדוש. משמעות הקדושה היא היכולת לחיות את הטבע עצמו בדרך הנכונה, ואם מתנתקים מהטבע לא תיתכן קדושה.

בבריאת העולם הארץ שטוחה בגלל ש- "דיברה תורה כלשון בני האדם", בהתאם להסברו של רבינו בחיי (על א כז): "היתה כוונת התורה לכתוב המילות והעניינים כפי כח הבנת השומע כדי שיתיישב הענין על ליבו". הרי אנו מדברים בפשטות על שקיעת השמש אל הים למרות שברור לכל שתופעה זו היא אשליה כתוצאה מסיבוב כדור הארץ סביב צירו. התורה נכתבה בהתאם להבנתם של מקבליה מתוך ציפייה שתוך כדי התפתחותם בהבנה המדעית הם גם יתפתחו הן במידת הענווה והן בהבנת עקרון זה בדיוק – שהתורה ניתנה לפי הבנת מקבליה. לו פרטה התורה שהארץ עגולה או שאיננה במרכז היקום – הרי שהיתה נדחית כהבלים – וכהוכחה לכך היזכרו בתגובת העולם למדענים הראשונים שטענו כך. לכן ודאי שיש להימנע מלהזכיר בתורה דבר על מפץ גדול, מרחבי אינסוף זרועים צבירי שמשות, וכדור ארץ נידח ולכאורה חסר ייחוד בו מתרחשת כל הווייתנו.

אם מטרת סיפור הבריאה להניח את היסוד לאמונה בבורא אחד, הרי שהסיפור שלמדנו בגן יכול להישאר בפינה החמה שיש לנו בלב: הפינה של אלוקים.