ע"פ אלחנן סמט, פשטות המתחדשים אב תש"פ

בפרשתנו אנו רואים:

"וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה … וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה … וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי" (כט ל-לב)

ובפרשת ויחי נראה: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי" (מט ג)

קל לראות כיצד מילות מפתח חוזרות בספר דברים:

"כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה … וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה … לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר … כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה" (דברים כא טו-יז)

האם יש לראות בציווי ביקורת על מעשיו של יעקב אבינו? האם יעקב אבינו עבר על מצוות התורה? הרי אין ספק שיוסף ממש קיבל את חלקו הכפול כבכור: "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (מח ה) וכן: "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ" (מח כב) כאשר שכם=חלק. בדברי הימים א (ה א) נאמר במפורש: "וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה". אנו רואים שיעקב פעל בניגוד גמור לציווי.

הסבר אחד נמצא בבראשית רבה פב ועל פיו ההוכחה שראובן הוא עדיין הבכור היא בכך שהוא קרוי בכור גם בברכות יעקב וגם בדברי הימים – "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה", "רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל". אבל לא ניתן לקבל הסבר זה שכן ניתן לומר שהכוונה שטכנית הוא נולד ראשון, ועובדה שאת זכויות היתר של הבכור הוא לא קיבל. בסופו של דבר כאשר נסתכל על מבחן התוצאה יעקב פעל בניגוד לאמור בספר דברים.

הסבר שני נמצא בדברי ספורנו (על דברים כא טז) המבחין בין האיסור להעדיף את הבן בגלל אימו האהובה לבין ראובן שנפסל בשל חטאו. ספורנו מסתמך על דעת רשב"ג במשנה (מובאת ונדונה בבבלי בבא בתרא קלג:) שבמקרה של בן חוטא ניתן לעקוף את דיני הירושה על ידי נתינת מתנות לבניו האחרים. הבעיה היא שלא רק שגישה זו נדחית להלכה בהמשך דברי הגמרא, אלא שגם יעקב לא ניסה לעקוף את דיני הירושה אלא פשוט קבע את יוסף כבכור במקום ראובן.

ננסה ללכת בגישה שונה. נפסיק לנסות להצדיק את פעולותיו של יעקב ע"פ ההלכה אשר ודאי לא חייבה אותו בטרם ניתנה.

בספר בראשית אנו רואים כיצד פעלו אבות האומה ומתוך כך אנו לומדים כיצד עלינו לנהוג. לפעמים המצוות מופיעות באופן מפורש – כך למשל בברית מילה וכן באיסור גיד הנשה. אבל במספר פעמים ניתן לראות שאנו מצווים להימנע מדבר שהיה לרועץ עבור אבותינו.

כך למשל אנו מצווים לא לשאת שתי אחיות כפי שאנו רואים בפרשתנו את התחרות שנוצרה בין רחל ולאה – תחרות שהשפיעה גם על ילדיהן. באופן דומה גם האיסור להעדיף את בן האהובה על פני בן השנואה מגיע כהסקת מסקנה מקורותיו של יעקב אבינו. תמיכה לגישה זו ניתן לראות בדברי חז"ל. כך נאמר בשם רב (בבלי שבת י:):

לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת (ערך הבד של כתונת הפסים) שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו – נתקנאו בו אחיו – ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים

וכך מסיים הרמב"ם את דיני הירושה לבנים:

ציוו חכמים שלא ישנה אדם בין הבנים בחייו, אפילו בדבר מועט שלא יבואו לידי תחרות וקנאה כאחי יוסף עם יוסף

ניתן ללמוד מדברים אלה שאכן אנו מנסים ללמוד מהארועים שקרו לאבות ומסיקים מהם מסקנות – ולא מנסים להתמקד בהיפך שהוא נסיונות לתרץ את מעשיהם וכן בנסיונות לחלק בין חייהם לחיינו.