כאשר יוסף פתר את חלומו של שר המשקים, הוא הוסיף בקשה, או שמא נבואה (מ יד):

כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה

מדוע בקשתו של יוסף כפולה: זכרתני … והזכרתני? מה פתאום מצפה יוסף ששר המשקים יסכן את חייו לפני פרעה, מלך העולם באותו זמן, ויזכיר לפניו עבד עלוב שהושלך לבור לאחר שהואשם בניאוף? מה הסיכויים לחנינה במקרה שכזה?

יוסף מזהה שפגישתו עם שני שרי המלך ודאי מסובבת בידי שמים ואולי זוהי ההזדמנות שלו לצאת מהבור. ליוסף לא אמורה להיות תקוה שפרעה בכבודו ובעצמו ילכלך את ידיו ויתעסק עם אסיר שנשכח בבור. הסיבה היחידה שיוסף בכלל יקווה להתרחשות כה יוצאת דופן היא אמונתו התמימה שהכל בידי שמים.

יוסף מבקש שני דברים משר המשקים: שיזכור אותו, ושיזכיר אותו לפני פרעה. יוסף יודע ששר המשקים יצטרך להמתין לשעת כושר מיוחדת על מנת להזכיר עבד מהבור לפני פרעה. בחירת זמן לא נכון לכך עשויה לעלות בחייו של השר. פעם אחת הוא כבר היה בבור…

מה שיוסף לא יודע הוא שהתכנית של ה' היא לא סתם להוציא אותו מהבור – אלא להקפיץ אותו באותה הזדמנות לעמדת שררה על כל מצרים. כלומר – הפגישה עם שרים חשובים אכן מסובבת מן השמיים, אולם היא רק חציה הראשון של התכנית הכוללת התערבות נוספת של ה' – חלומותיו של פרעה.

אז למה כתוב במפורש (מ כג): " וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ"?

1. גם שכחה זמנית זו היא חלק מהתוכנית של ה'. יש להמתין לחלק הבא בתוכנית.
2. מגלה לנו התורה את נטייתו של האדם לשכוח את מי שעזר לו, כפי שגם עם ישראל שוכח את ה' ונזכר בו רק כאשר מגיעות צרות.
3. ללמדנו שגם ללא מאמציו של יוסף הרי ששר המשקים היה מחויב להזכיר לפני פרעה את פותר החלומות שפגש בבור העשוי לפתור את חלומותיו שכעת מעמידים את כל יועציו במצב של חוסר אונים לפני פרעה.

שר המשקים אומר לפני פרעה (מא ט): "אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם" – מדוע בלשון רבים? שר המשקים מתייחס אמנם לחטאו כלפי פרעה, אך גם לחטא השכחה ואי הכרת הטוב כנגד יוסף.

אפשר לדמיין כיצד יוסף בתחילה "סופר את הימים" ומצפה לישועתו של שר המשקים. שנתיים הם מספיק זמן שיוסף יבין ויפנים שללא התערבות של ה' שום עבד לא ייצא משום בור. תובנה זו היא חשובה ביותר להמשך דרכו של יוסף וניתן אכן להתרשם בהמשך הדרך מענוותנותו של יוסף הן בעמדו לפני פרעה והן בהתנהלותו מול אחיו.