ישעיהו מ ג

ביטוי מקובל לאמירה חסרת תוחלת, שאין איש אשר שמע אותה. אבל בהמשך הדברים אין עדות לכך שהדברים שנאמרו אבדו ואינם. זוהי נבואת נחמה וההמשך די אופטימי.

לפנינו שגיאת פיסוק. הנה הפסוק במלואו:

"קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹקֵינוּ"

בפסוקי נבואה יש הקבלה בתוך הפסוקים. עובדה זו עוזרת לנו להבין הרבה מילים קשות. במקרה שלנו: מדבר=ערבה, פנו דרך=ישרו מסילה, ה'=אלקינו. הפיסוק הנכון של הפסוק הוא:

קוֹל קוֹרֵא:

בַּמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ (לַ)ה'

יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה, לֵאלֹקֵינוּ

הנה מספר מפרשים:

מצודות: קול קורא – כאלו קול מכריז ואומר פנו במדבר דרך ה' להשיב בו בני הגולה

מלבי"ם עורך הקבלה בין מדבר לערבה ובין דרך למסילה.

רד"ק: קול קורא – כאלו קול קורא. וטעם פנו, ישרו – כי ימצאו במדבר ובערבה דרך סלולה כאלו פנו וישרו אותה להם בני אדם.

ורק רש"י כותב שרוח הקודש קורא במדבר וזהו כנראה המקור לטעות…