כולנו יודעים שהלויים החליפו את הבכורות בעבודת המשכן בעקבות חטא העגל כפי שכתוב במפורש (במדבר ח טו-יח):
וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד … כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי. כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי. וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
ובחטא העגל כתוב (שמות לב כו-כט):
וַיַּעֲמֹד משֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי… שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ … וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו … וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה … וַיֹּאמֶר משֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַה' … וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה.
מילוי ידיים פירושו קבלת תפקיד כמו ימי המילואים עבור הכהנים.
עד היום אנו פודים כל בכור שנולד ונותנים תמורתו לכהן 5 שקלי כסף. את הלויים כמובן שאין צורך לפדות, שהרי הם מיועדים לעבודת ה' בבית המקדש מהרה ייבנה.
אכן אנו רואים בפרשתנו את החלת הקדושה על הבכורות בעקבות מכת בכורות (יג ב):
קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא
אך מדוע כבר בהמשך פרשתנו אנו רואים שיש לפדות את הבכורות, והרי חטא העגל זה עוד 3 חודשים (יג יא-טו)?
וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי. וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה' וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה'. וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה. וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה.
עוד נשאל, מדוע רק לאחר הכניסה לארץ מתחיל הדין הזה?
רשב"ם לא רואה בעיה בהקדמת המאוחר. הוא אמנם מפרש בפסוק ב –
באדם: עבודה מתחילה היתה בבכורות
אבל בפסוק יג –
תפדה: לאחר שנתקדשו הלוים תחת כל בכור בשנה שנייה שהוקם המשכן, ולקחת חמשת שקלים לגלגולת
כלומר רשב"ם אינו רואה בעיה שכבר אצלנו ה' מספר למשה שאת הבכורות יש לפדות. אני לא מבין איך משה מספר זאת לבני ישראל ואף אחד לא מבקש ממנו הסבר.
מתרץ ספורנו:
קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכור: שֶׁיִּתְחַיְּבוּ כֻלָּם בְּפִדְיון כִּשְׁאָר כָּל הֶקְדֵּשׁ, לְמַעַן יִהְיוּ מֻתָּרִים בַּעֲבודַת חול, שֶׁלּוּלֵי הַפִּדְיון הָיוּ אֲסוּרִים לַעֲשׂות כָּל מְלֶאכֶת חול, כְּעִנְיַן "לא תַעֲבד בִּבְכר שׁורֶךָ" (דברים טו, יט).
נוסיף לדבריו שבמדבר אין מוטלת על בני ישראל כל מלאכת חול, ואולי על כן חלה חובת הפדיון רק בכניסה לארץ. הבכורות הם חלק ממשפחה אשר לה נחלה בארץ. על הבכור לעבוד את האדמה ואין הוא פנוי לעבודת הקודש. בשונה מכך הלוי שאין לו נחלה, אינו צריך פדיון לצורך עבודת חול.
ההסבר הזה לא מספק. עדיין ניתן לשאול שהרי גם הלווים גרים בעריהם ברחבי הארץ ומגיעים לעבודת קרבנות רק בזמן המשמרת שלהם. בשאר הזמן אולי אין להם נחלה לעבד – אבל הם בוודאי עוסקים במלאכות חול. מדוע אין הם צריכים פדיון?
בנוסף ניתן לשאול – אם יש חיוב לפדות את כל הבכורות כבר בפרשתנו, מדוע גם לאחר פדיונו הבכור עדיין מחויב לעבודת הקרבנות?
חייבים לענות שקדושת הבכורה היא בעלת תוקף הרבה יותר חזק מאשר קדושת הלויים. קדושת הבכורות נובעת מהכרת הטוב על ההצלה במכת בכורות. זהו חיוב אישי החל על הבכור – הוא חב את חייו לה' על הצלתו. פעולת הפדיון לא יכולה לבטל חוב אישי כזה אלא באופן חלקי בלבד. אמנם הבכור "קנה את חייו" על ידי הפדיון, אך הוא עדיין נותר חייב.
לא כן הלוי שהוא במצב הפוך לחלוטין. על הלוי לא חלה מראש כל חובה – אלא הוא התנדב מרצונו לשרת את ה'. מלכתחילה הוא התנדב רק לצורך הנדרש לעבודת הקרבנות וכך הוא רק מחויב להגיע למשמרת שלו ובשאר הזמן הוא פנוי מכל התחייבות.
אילו לא היה מוזכר פדיון הבכורות בפרשתנו היינו טועים לומר שפדיון הבכורות הוא רק לצורך קבלת פטור מעבודת הקרבנות. מתחדש לנו כאן שגם כאשר נועדו הבכורות לעבודת הקרבנות עדיין היו מחויבים בפדיון. הפדיון מקנה לבכור את הזכות לחיים – זאת מתוך הכרת הטוב על הצלת בכורות בני ישראל במצרים. יוצא שגם ללא עבודת הקרבנות נותר בידי הבכורות תפקיד חשוב: הם הנציגים של כל עם ישראל בהכרת הטוב כלפי ה' על שבחר בנו מכל העמים, הבדיל בינינו לבין המצרים, הציל אותנו וגאל אותנו מתוכם.