אפתח בסיפור ידוע. איש מכירות של בנק מחפש על רציפי הנהר פועלים שירצו לפתוח חשבון השקעה לטווח ארוך. מבטו נתקל בדייג צעיר היושב על המזח, חכתו שלוחה למים. הוא ניגש אליו ושואל – "האם יש לך חסכון על מנת להבטיח את עתידך"? הדייג הפשוט מגרד בראשו ושואל – "במה יועיל לי חסכון שכזה"? מסביר לו הכלכלן: "אם תפקיד אצלנו סכום כסף בכל חודש, תוכל ביום מן הימים לפרוש לגמלאות"! חשב הדייג ושאל: "מה תעשה אתה כאשר תפרוש לגמלאות"? איש המכירות הופתע מן השאלה הבלתי צפויה. הוא הרהר מעט, נשא מבטו אל האופק ובמבט חולמני אמר: "תמיד חלמתי לנוח על שפת הנהר ללא דאגות ולדוג להנאתי". הביט בו הדייג החכם ואמר: "אני הרי עושה את זה כבר היום"!

אנשים מחכים לצאתם לפנסיה על מנת שיהיו פנויים להקדיש זמן למשפחה, לכתיבה, ללימוד או התנדבות. אולם הפנסיה מתחילה בגיל די מופלג (ודאי ביחס לימים עברו בהם תוחלת החיים היתה נמוכה). גם אם זכה האדם והגיע לגיל פנסיה, הרי שלפעמים מיטב שנותיו כבר מאחוריו – ולפניו ימים של בריאות ירודה, דעה פחות צלולה – וקבעון מחשבתי שבדרך כלל יגרום לו לשבת בבית בחוסר מעש.

אדם ששמר שבת כל חייו, בהגיעו לגיל פנסיה הרי שכבר היה "בפנסיה" כמעט 10 שנים. נביט רגע על השבת. כל השבוע מתכוננים ליום השבת כאשר שיא ההכנות ביום שישי. כתוצאה מן ההכנות, ביום השבת אין דאגות ואפשר לנוח – את האוכל רק צריך להניח על הפלטה, ואת הכלים המלוכלכים משאירים למוצאי שבת. אם זה לא פנסיה אז מה כן? לא סתם קראו חז"ל לשבת – "מעין עולם הבא".

המלאכות האסורות בשבת הן בדיוק כל "האמצעים" שלאחר שעושים אותם ביום שישי – יכול האדם ליהנות מפרי עמלו בשבת. "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" (בבלי עבודה זרה ג.). התורה מלמדת אותנו שבמהלך חיינו נפריש שביעית מכל יחידת זמן ונקדיש (ממש) זמן זה להתעלות רוחנית. לא נמתין לרוחניות עד לעולם הבא, אלא נקדיש לה זמן כחלק מן העולם הזה.

בנוסף ליום השבת אנו גם מקדישים במשך השנה – שבעה ימים של חג. בנוסף, החודש השביעי בשנה (חודש תשרי) הינו עמוס בחגים. כמובן שאין לשכוח את שנת השמיטה – שנה שלמה שבה נשבות ממלאכת האדמה. גם היובל הוא שנת שביתה בתום מחזור של שבע שמיטות.

התוכן הערכי של כל ימי השביתה האלה אינו מתמצה בפנסיה של מנוחה בלבד. השבת היא זכר למעשה בראשית, הצהרה שיש בורא לעולם, והצהרה שאנו סרים למשמעתו לגבי אופן ניצול הזמן שלנו. כך אנו ממלאים את הימים האלה בתוכן רוחני, מנצלים את הזמן להתעלות רוחניות, ומזכירים לעצמנו ולסובבים אותנו שיש בעולם הזה מטרות עליונות יותר מאשר מרדף אינסופי אחר הישגים חומריים שהם האמצעים בלבד.